אני רוצה להאמין שלאלוהים יש אבא
סבתא שלי מהצד של אמי, אובחנה לפני שנה בסרטן ריאות. זה משהו שאני לא רוצה לקבל ועם זאת מבינה איך זה ייתכן. מדובר באישה שעבדה מאז שגילתה את גפיה העליונות והתחתונות ביחד. אישה שניהלה משק בית בלי איחורים ועם הרבה ריחות טובים. יכול להיות בגלל שלא באמת היה כל כך טוב אז. הרבה קרה. וזו הייתה תקופה לא קלה,
בישולים ניקיונות ודאגה לשמונה ילדים קטנים ושובבים. היא נענתה לגחמותיו של סבי ז"ל, וזאת אני אומרת בחצי כוונה. איני מכירה את הסיטואציות יותר מידי. רק שסבא שלי לא היה אדם קל. כמו רוב האנשים אחרי חספוס מסוים של השנים. אבל היא אהבה אותו אהבת נפש.
והיא לא ישנה בלילות מדאגה כשהוא ישב בחודשיו האחרונים בבית האבות, לרוב לבד. סבא שלי לא היה תלית שכולו תכלית. הוא גם חירבן במיטתו והשאיר כתמים חסינים אצל מרבית ילדיו, אבל הוא היה מוכשר מאין כמוהו. הוא היה תופר שמלות לבתי הכנסת, לחזנים. והוא היה מחזן בעצמו. באותנטיות ודיוק מוקפד. הוא הכיר את טעמי התנך, בדיוק כפי שהכיר את המטעמים שסבתא שלי היתה מכינה לו והוא היה משאיר את חותמו אצל תלמידים שהיו באים ללמוד אצלו תורה. והוא אהב את הדברים הפשוטים ביותר.
כמו קפה עם הל. הריח הזה מעורר תחושות מוכרות. ריח של בית.
פלא שיש לי טקסי קפה? ככל הנראה קיבלתי את זה ממישהו וכעת אני מבינה את הצד התימני שלי ומשתייכת אליו. כי עד עכשיו זה תמיד התלתלים המסודרים שלי שהסגירו אותי לאנשים בני עמי או סימן הלידה על גב כף היד שלי שנראה כמו ג'חנון. קיבלתי משהו מסבא שלי.
ולקחתי גם משהו מסבתא שלי. אבל ממש מזמן- "תגידי תודה. תהיי אסירת תודה ותחיי בצניעות, אלוהים רואה הכל." יש לי תאוריה מסוימת בנוגע לאלוהים. אין לי ממש אלוהים. יש לי יותר כמו מלאכים, איך שאני רואה את זה.
משהו שהוא הרבה יותר רוחני שאולי שומע ואולי יש לו דרכים להדחף לנו לחיים ולהחזיר לנו כשאנחנו רעים. זה כוח או קארמה, או שקיעות מעוננות לרוב. כשקרני השמש הופכות התהיה למה עומד מאחורי הענן הקסום הזה…
הפואנטה היא שאם אתה לא מאמין באלוהים, כי ככה אלוהים יצר אותך, תאמין בכל דבר אחר שעוזר לך לעבור את היום. ואם זה עוזר, תגיד תודה. כי גם זה לא מובן מאליו. אני חושבת שגרסה מודרנית של סבתא שלי, הייתה יכולה לומר את המשפט האחרון כמו שהוא.היא בדיוק עכשיו מתחילה להפנים את ערכו של הסמארטפון ומביטה בתמונות שיש לה בגלריה. מתקשרת לילדים. וכותבת לנכדים בווטסאפ.
כמה מדהים זה לשמוע אותה מעבירה לי מסר קולי דרך אפליקציה. התרגשתי לדמעות. זו הייתה דרך מיוחדת ומפתיעה לקבל את השבת, אתמול, היא ידעה לשמח אותי כששאלתי לשלומה וענתה שהרבה יותר טוב. היא נשמעה שמחה וחיה ועם הרבה עניין בחיים. ופשוט מגיע לה כפליים מזה.
והאמת המכוערת באמת היא שסבתא שלי אדם מאמין ואדוק ומסור באמונתו לדת. לאלוהים. לכבד את הזולת וכל השנים היא הלכה בתלם. דבר לא הסיט אותה מדרכה.
היא דווקא אחת מהקרובים לאלוהים… ודווקא אותה אתה מחליט שאתה שם על המטרה? אלוהים לא קדוש. הוא נבלה אם ככה זה צריך להיות. נדמה לי שעדיף לגסוס מזקנה ולא מסרטן. זה כזה מלוכלכך לחשוב שאלוהים בוגד בך. והוא מסיט גם את הגוף שלך כנגדך וזה פשוט לא בשליטה שלך. וזה לא מגיע לך.
זו עדיין בגידה של אלוהים, אבל הוא משך אותך עד סוף החיים כמעט. ממש עד לשארית.. יכול להיות שזה גם לא בשליטה שלו? לאלוהים יש אבא? גם אם כן, האשמה עדיין עליו. כי זה הכל טוב ויפה שאתה אלוהים. זה לא הסימפטיה שמגיעה לו על מגש של כסף. הוא פישל. בשורה התחתונה, מקודשת ככל שתהיה, על הנייר, זו עדיין בגידה.
