בלוג אבל זו אני יש מקום כלשהוא, שמחכה לי וקורא לי. כל מקום מלבד פה. נחנקתי. הרחובות של חיפה חדרו לי ללב וקראו מתקפה, אז אני מתגוננת. שוב פעם בשתיקה המאוסה. נמאס לי לדעת מ"הצרות" שלי. אפילו כשאני מדברת עם עצמי בראש, או יותר מדויק, כותבת, בא לי להעמיד את עצמי במקום. על ההתבכיינות המיושנת והחוסר מעש, או לחילופין, ההתעסקות הכפייתית למשהו, כאשר…
בלוג שעירה לעזאזל 04.09.16 השפיות שלי כל כך קלה להסתה. שפיות נלקחת כמובנת מאליה. זה בגלל שהיא נועדה להיות מנגנון תקין מלכתחילה, אך לא תמיד זה המצב. לפעמים אנחנו פשוט נופלים לתוך בורות בלי היגיון ומשהו בחיווט מתחרבן. כמה ברגים השתחררו ארצה, אל העם וככה אתה גם מתנהג. קצת לא שפוי. קצת מחשבות גדולות על עצמך. כמו 'אחד שירד אל העם', כמו…
בלוג ספטמבר השלילי 02.09.16 נכנסנו לחודש ספטמבר. ספטמבר, מקבל מוניטין לא טוב. הוא נכנס לפעולה בזמן לא טוב. ספטמבר עבורי, זה כבר מאוחר- אני מאחרת בלחיות. הספטמבר, שיוצא מגרוני, ממלא אותי בבלוטות חסרות טעם. והם מתנפחות כל הזמן. מה הפאקינג טעם; להסביר את עצמך.. לגלות דברים חדשים.. לרצות לגלות דברים חדשים… קצת לרצות לאהוב את עצמך… אבל איך זה אפשרי, לעזאזל, אפילו כשהגוף…
בלוג תלשתי; אתמול חזרתי מהפגישה עם מוטי ושוב נתקעתי בוהה בחלל. למעשה הייתי באמצע התכתבות עם אלכס. מתנות לראש השנה, שנמצא על הסף, מהעבודה שלו, חיכה שאבחר ואגיב ובינתיים כל הגוף שלי כאב. אדוויל-קלאסי-כפול, היה עתיד להשפיע כל רגע… שניה לאחר מכן, מצאתי את עצמי לוקחת נשימה, כשהטלפון שלי חיכה שקובי יענה לו. כנראה שהרגע הזה הגיע, להתמודד עם הבוס. לא…
בלוג לחיות עם הפינות בשלום 30.08.16 להיות במסגרת זה כמו להיות שבוי למגבלה. איזה זין זה. כל פעם כשאני חושבת שהדכאונות מאחורי, אני מכניסה את עצמי לבית כלא הזה, למסגרת המרובעת… הצפויה והמתובנתת מידי שמוציאה לי את המיץ מהחיים. אני אומרת את זה עכשיו מתוך היבט כזה שלילי, כי המסגרת הזאת מפריעה לי לכתיבה. במיוחד עכשיו כשהיא חסרת איפוק ומעצורים או חסרת יכולת מינימלית…
בלוג לעקוב אחרי הצל פיספסתי את הילדות, אין ספק. הייתה מדכאת-תחת. לא. לא הייתי רוצה לחזור אליה. אבל באסה כי הילדות, היא צל. לא הצל הויזואלי הרגיל שאנחנו מכירים, שקצוותיו מתרככים ומתחדדים לסירוגין כשהשמש מטיילת בשמיים עד לשקיעה, אלא צל שנמצא בתת מודע. הוא מגיע אלינו בכל מיני דרכים. הוא זה שמושך את הטיטניק למטה. היא לא סתם שקעה. הוא צף מעל המים,…
בלוג ההפך הטוב 28.08.16 יש לי שריטה בטוח. כמו לרוב האנשים.. איזה קוץ שדוקר בתת מודע שלי ומפעיל אותי פתאום קצת אחרת. כמו שגם קורה לרוב האנשים. אבל איכשהוא אני מתייחסת אל עצמי כמקרה הכי חמור. אבל גם… כמו כל השאר. אני מניחה שזה טבעי. כל הבעיות, הטראומות, המשברים. כולם ככלל, עמוקים וחשובים מספיק כדי לדרוש התייחסות רצינית. רק שכל אחד מתייחס…
בלוג בין הורוד לשחור 26.08.16 אח הלוואי והייתי יכולה לזכור את עצמי כתלית שכולה תכלת. כמו אז. פעם, כשהייתי עוד ילדה שלא ידעה לבטא את המילה "חיים" במדויק.. עדיין מברברת מילים עם סופיות ילדותיות ומעוגלות, דו משמעותיות באופן תמים לחלוטין וההבדל הכי חשוב, המילה הזו-"חיים", נאמרה בחיוך. כן חיוך אמיתי של ילדה תמימה שלימים תהיה אומללה ולא תבין למה. כזו שתגדל להיות בדיליי…
בלוג העוגן, הידית והמפתח 22.08.16 שתיתי את המים במהירות כזאת כאילו ביקשתי לטבוע ממנת יתר של נוזלים. ואז ישבתי עם עצמי איזה שעה עד שהצלחתי לגרור את עצמי אל המקלדת. ישבתי ספוגת מחשבות והבנות. לראשונה אני מרגישה את החוויה מתקנת שורפת אותי. ואני מבינה אותה כמו שהייתי צריכה להבין הרבה קודם. ישבתי בחוסר מעש ואנרגיה, אך לראשונה בחיי היה לי מאוד ברור מה…
בלוג כמו הפוסט הזה 17.08.16 בא לי כבר להבשיל. כשאני בוחנת את עצמי, מאז ועד היום, אני מגלה שקיימים הרבה חורים בסיפורים שאני כותבת, פערים כאלה שנוצרו, חלל של הרבה מילים שלא נכתבו, מתוך האיסטינקט להכחיש, במשך הרבה מאוד שנים. איפה שהוא הרבה בגלל הדחף לברוח מיצירה שאני לא שולטת בה, ולכן נאבקתי בה, עד כדי שתיקה מוחלטת. היום, אחרי רצף של אירועים…
בלוג אפצ'י 16.08.16 בילי הסתכלה עליי כאילו היא מבינה אותי. ואז היא התעטשה עליי. לא מתוך רפלקס, או כי באמת היה לה אפצ'י, כי ככה היא תמיד דוחקת בי לעשות משהו, כל דבר, רק לא לשבת ולבהות בה ככה בחיבוק ידיים גם לה נמאס מהבלגן שצמח לביתנו, ועיניה נשאו מילים מאוד ברורות, מה עליי לעשות עכשיו.. אמנם כבר ישבתי בפינת הכתיבה…
בלוג כדי שאוכל להתחיל להבריא 14.08.16 שתקתי בשבוע האחרון ונתתי לתיעוב העצמי שלי לשכנע אותי שלא להתמודד עם מה שהחיים הביאו לי במתנה ושאין באפשרותי להחליף. נכנעתי לייאוש ונתתי לדממה שלי את הבמה להגיד את דבריה- היא עייפה מלדבר, כן עדיין. היא תחזור אליכם כשתשוב לנפשה. והיא אסירת תודה על ההבנה. בינתיים התחלתי ריפוי בכתיבה וכל כולי שקועה בה בכל השעות בהן אני ערה.…
