טוב מותי מחיי
טוב מותי מחיי…
אין לי יכולת להכיל את החיים שסביבי
את הנפילות של קרוביי
את חוסר המושלמות של הסובבים אותי
את זה שאני אמורה לתפקד בתוך הכאוס
את זה שזה מתחיל להיות לי מאוס
כי אני לא מסוגלת להתמודד ולו לרגע
וכל מילה/מעשה מיד הופכים לפגע
וכל רצוני הוא פשוט להיעלם ולתמיד
לא להיות/להרגיש ובוודאי בלי אוכל מטריד..
וידיי כבולות ורגליי נטועות
כי כל העיניים אלי נשואות
האם אצליח להתגבר על כל הטרדות
ולשבת לאכול את כל הארוחות
ואני עם כל הרצון הטוב שהיה לשניות
מוצאת את עצמי נופלת לאותם הבורות
במקום להתמודד יוצא ממני כזה מן רוע
שבקלות יכול באחר לפגוע
והכל נראה שחור ומייאש
מי רוצה לאכול כשבפנים בוערת אש?!
ששורפת את כל הקרביים מבפנים
וחרצובות לשונה יוצאות ומכלות את החיים
רוצה כ"כ מישהו שיהיה לצידי שילטף את לחיי
שיקשיב לצרותיי
שיעזור לי לנווט את חיי
או סתם יהיה שם ברגעי כשלונותיי
ויש מישהי כזו- מדהימה
אך המשך הקשר איתה תלוי על בלימה
ורק אני היא שיכולה לגרום לקשר להימשך עוד שנים
אך רגשות חוסר האונים והמחלה, למטה מושכים
אם אסטה מעט לימין או לשמאל
ולא אקח אחריות על מעשיי
או אם אפגע בעצמי ואתן לי ליפול
היא לא תוכל להיות שם בחיי
אין בי שום כח להילחם בכלום…
ואם אספר למישהו את תחושותיי החולים
יעיפו אותי מהמחלקה כקליפת שום
ואז על מה נלחמתי במשך כמה חודשים???
אלוקים אם אתה שומע אותי בכלל
ואתה נמצא ורואה ודואג לי שם מעל
אז תדע שרע לי ואני לא מצליחה להבין מה בכל זה טוב
והרע הזה הולך ומתגבר וגורם לי לשנוא ולא לאהוב
ולכעוס על כל סביבתי ועל עצמי בעיקר
ולא עליך שאתה האחראי על כל דבר
מה ביקשתי בסך הכל?!
זה לא נראה לי מסובך בשבילך או גדול
תן לי שקט שמחה ורצון לחיות ולהינות
תן לבעלי כח לעבור מעל הכשלונות
קח ממנו את החולי, תן את הבריאות
וגם פרנסה בשפע לא תזיק בזו המציאות.
לא ברור לי למה אני פונה אליך בסופו של מכתב
כשהתחלתו הייתה למוות בלי שום יהב
כנראה הכתיבה עשתה את שלה
והפנתה את הייאוש לאמונה שבי עוד לא כשלה.
אז אולי הרגעתי במעט את רגשותיי הסוערים
בניסיון למצוא להם מילים וחרוזים
ולא פגעתי בעצמי עם חרבות וסכינים
אך התסכול שוכן עדיין עמוק בפנים
הלוואי שארגיש פתאום
שכל זה היה חלום
ואתעורר לחיים אחרים של תקווה
בהם אראה איך כל מה שסובב אותי הוא לטובה
שבת שלום לכולכם
וסליחה אם היעקתי עליכם
