תרפיה גרוב

מכירים את האנשים האלה בתחום הטיפול, שמכניסים קצת פלפל בעשייה, והופכים את הטיפול לייחודי? נעים מאוד. אני מאלה. לא אוהבת חינוך פורמלי, לא סובלת את המערכת והתנהלותה, ויודעת מניסיון שגם המערכת הבלתי פורמלית רקובה באותו האופן. 
זו התרבות, החברה הישראלית, האידאה שמאחורי הדברים. כל אלה ועוד מביאים אותי למסקנה שהתלמידים כבר לא זקוקים לבית הספר במתכונתו הנוכחית, וכי החוגים אחרי הצהרים הם רק קשקוש במערכת הקהילתית, שעברה מיתוג מחדש בלי באמת ליישם את התובנות שמאחורי החשיבה המעמיקה. 
לטעמי, כולנו נמצאים באותה הסירה – גם בני העשירים, שמזניחים את ילדיהם עד לרמה של נטישה מוחלטת ומסירה לידיים זרות מגיל צעיר כדי לשוב לשגרת יומם – טיפוח הקריירה והמסלול האישי. 
נוער בסיכון ובהדרה הוא אחד הנושאים הרגישים, שמקפיצים את כולנו, כי האסוציאציה שעולה מיד לנגד עינינו היא של התעללות, פגיעה וכו' – ואני שואלת: מה עם הזנחה, התעלמות, נטישה, אדישות, הפעלת לחצים וצרות נוספות? יצא לי לחנוך בני נוער וצעירים שהיו "טחונים" כדבריהם, ועדיין ניחנו ברמת היגיינה אישית בעייתית. חלקם אף דרו בבתי מחסה והתהלכו יחפים ברחובות – האמינו או לא. 
אז מה עושים עם פליטי המסגרות הפורמליות והבלתי פורמליות? כאן אין מקום להמציא את הגלגל מחדש. יש לפעול בצינורות המקובלים כדי לקבל פלטפורמה לגיטימית לפעולה, ובמסגרת התפקיד, פשוט להקים תת-אימפריה של תרבות נגד, שתהפוך לקבוצת השווים אשר יחד תטפס ותמצא את חזקותיה בדרך למעלה. 
זוהי האג'נדה שלי, שמנחה אותי לאורך כל הדרך. אני עברתי גיהינום, ולכן מדברת בגובה העיניים. 
אדם מחפש משמעות? צקו אותה פנימה. זה בשליטתכם. 
שלכם, 
מי שהגיעה רחוק מאוד כי ידעה למנף כל משבר. לכל אחד כישרון. לקח לי זמן להכיר בשלי.