לא מוצא את עצמי

או שאולי אני לא מחפש את עצמי ואולי כן אבל לא במקומות הנכונים

בא לי אנשים דומיננטיים בחיים שלי לשם שינוי, בא לי להחליף את כולם באנשים חדשים והפעם להחזיק נכון את מה שיש לי מבלי לאבד כי אין לי כוח יותר לאבד את זה. ובתקופה האחרונה הפרעות אכילה שהיו לי בעבר חזרו ביג טיים, הפסקתי עם כושר אז ככה שיש לי יותר זמן פנוי לשנוא את עצמי ולראות אנשים רזים או חטובים ולקנא בהם

למה החיים שלי ריקים כמו קרטון קורנפלקס שזרקו אותו לפח בגלל סלמונלה ואיך אני יכול להסתדר בפאקינג מסגרת נורמלית כשכל החיים שלי עברתי ממסגרת אחת לאחרת עד שיצאתי מכולן, התנזרתי מהכל והתבודדתי בבית. למה זה נמשך ככה, למה אני טועה למה אני מפשל למה אני הורס לעצמי

למה

אחלה שאלה
אין לי תשובה עליה

מכירים את זה שאתם סומכים על מישהו והוא תוקע לכם סכין בגב ועוזב אתכם כמו שאנשים חארות זורקים כלבים לרחוב
אז זה קורה לי כל פעם מחדש

במחשבה שניה כלבים ובעלי חיים סובלים יותר, אז ההשוואה לא הייתה במקום בהתחשב בכך שבני האדם הם הנאצים הכי גדולים שיש לבעלי החיים. אז מה שכתבתי למעלה רק בלי החלק של "כמו שאנשים חארות זורקים כלבים לרחוב"

בא לי לומר לאנשים שאני מכיר את האמת על מה שאני חושב עליהם לטובה או לרעה
כמה חבל שהאמת תמיד עושה נזקים מאשר תועלת אז עדיף לסתום