אפליקצית iPhone
יום של חופש מהביל באוגוסט, חברתי מ. מגיעה אלי לקפה וארוחת בוקר, לוקחת פסק זמן מהילד והבית. מזמן לא התראינו. בדרך כלל אנחנו קובעות פגישה בבית קפה, אלא שהפעם הברירה הייתה מפגש אצלי, כי הייתי מקורקעת בשל ביקור מתוכנן של טכנאי לתיקון הכיריים, לבין לדחות את המפגש למועד רחוק יותר. קבענו אצלי. היא הגיעה ובידיה קופסא עם גבינה חדשה דלת שומן שגילתה בסופר וביקשה שאבדוק אם אכן הטעם המצוין יכול להיות לגבינה של 5% בלבד, או שמא המוכרת נתנה לה גבינה שמנה יותר… אני חושבת שמ. פשוט לא אוהבת לבוא בידיים ריקות ומחפשת תירוצים להביא משהו.. אבל אני משתפת פעולה. טועמת, ואומרת דעתי בעניין הגבינה. אכן גבינה מצויינת, מתעניינת לשמה, אחפש אותה בפעם הבאה שאגש לדוכן הגבינות "על משקל" בסופרמרקט.
אנחנו שותות קפה, מפטפטות ובינתיים מגיע הטכנאי. הוא עושה מה שעושה.. לא מצליח לתקן את כל מה שצריך… כמובן שיצטרך לשוב לתקן עוד משהו… שילמתי על מה שעשה היום… אני מגישה לו קפה וכעך…טוב, אני מנסה שלא לכעוס על זה שהוא לא מצליח לעשות את כל מה שהוא בא לתקן.. בעצם אפילו אם אכעס, מה זה יעזור? הוא לא יודע ויכול לעשות את הדברים מעבר למה שאפשר היום…
מ. חובבת גאדג'יטים ידועה. כל מני משחקים ואפליקציות שיש בטלפון היא מוצאת ומתקינה. היא מסתכלת על הטלפון שלי ומיד פוסקת שכדאי שאתקין אפליקציה כזו וכזו.. ושהמסך שלי ראוי שיהיה בעל רקע שחור כי אז אראה את האייקונים טוב יותר. אני לא מתווכחת. תנו לי טיעונים בנושא מחשבים ויישומים למיניהם ואני מרימה ידיים בהכנעה. אני לא רוצה קרב או מריבה. כמו חייל ללא נשק אני מרימה דגל לבן ומיד מראה שאין לי שום כוונות להתווכח. אפילו אם התוצאה לעיתים מותירה אותי עם אפלקציות שאינני יודעת אפילו איך הוגים אותן, שלא לומר איך לנווט אותן, אבל אני נחמדה לכל מי שמציע לי אפליקציה. אני פשוט נותנת עצמי בידי מי שמציע. אני מבטיחה לעצמי שאלמד מה לעשות איתן. אבל למען האמת יש לי כמה אפליקציות שלפעמים אני נוגעת במסך בטעות והן מתחילות לפעול ואז אני רואה מסך עם מראות וקולות בלתי מוכרים ואני נבהלת ומיד מכבה… כי מי יודע מה יכול לצאת משם?!
אבל לעניינינו… מ. התקינה לי אפליקציה כזו ועוד כזו. ואמרה שזה מאוד נחוץ ואני מיד הסכמתי. אמרתי בקול: ברור, זה מאוד טוב שיש אפליקציה כזו!!!!
לאחר שהטכנאי הולך ומבטיח שישוב בשבוע הבא (לא נאמר יום הגעה מדויק) להמשך העבודה, אני מסדרת קצת את הבלאגן שהותיר אחריו. אני מציעה למ. שהעציץ שהיה במטבח לא ישוב לשם עוד ואני אקנה כלי גדול יותר ואציב אותו בסלון- כי הוא כמעט כמו עץ כבר.
מ. מציעה, בואי ניסע כעת לאיקאה! אני מתלהבת. לא הייתי עדיין בסניף בראשל"צ וממש מתאים לי לנסוע בספונטניות לגיחה קצרה לשם.
בדרך החוצה מהבית אני רוצה לאסוף את האשפה (כי צריך לנצל כל רגע בחיים), וכשאני רוצה להחליף את שקית האשפה אני מגלה שהטכנאי הזיז את צנרת הכיור, בעת שטיפל באזור לתיקון הכיריים, וכעת יש טפטוף מים מתחת לכיור…
מ. ואני מתחילות לתקן את הצנרת… זה לא כל כך פשוט אצלי כי מדובר בשני כיורים ומערכת די מורכבת של צינורות וכל הגישה למקום מצריכה מאיתנו תרגילי פילאטיס ויוגה גם יחד…
בתחילה רק אני עושה את כל הפעולה כי אני מכירה את המערכת טוב יותר אבל הראות קשה ואני מתלוננת שאין תאורה טובה… ואז היא אומרת: "מזל שיש אפליקציה של תאורה בטלפון!!!!! " ומדליקה פנס ומושיטה לי אותו…
ואז היא מחליפה אותי כי אני מרגישה כבר שהצוואר שלי תפוס, שהיד כבר רדומה, שאין לי כוח לסובב יותר…
ואנחנו צוחקות המון תוך כדי העבודה הזו… ויחד עם זאת צריך להתרכז היטב במה שעושות , כי מבינות פתאום איזו בעיה שיש למערכת הזו מאז שהתקינו אותה לפני שנתיים…(האינסטלטור דחף בורג לקיבוע צינור ומשם יש דליפה זעירה מאוד…) וכבר חושבות על פתרון בצורת חומר אוטם שעלי לעשות בעצמי.
ואז אני אומרת לה: יקירתי, הכי חשוב שיש אפליקציה שנקראת חברה!!!
אין כמוך!!!
צילמתי אותה (ברשותה כמובן) שתהיה לי מזכרת, מהצחוקים ומהכייף שנוצרו מהתקלה הזו.
ואחרי שסיימנו לסדר את המטבח ולנקות, הכל ברוח טובה, נסענו לאיקאה, רכשנו את העציץ ועוד כמה דברים קטנים, נהנינו עוד קצת ביחד… ורק חבל שלא הייתה אפליקציה שתעביר לנו את העייפות ותחזיר אותנו הבייתה רעננות .
