כיצד מחשבה מייצרת מציאות?

 כיצד מחשבה מייצרת מציאות?
אנחנו שומעים זאת רבות, אך מאחר שהתרגלנו לדרוש תוצאות נראות וברורות כאן ועכשיו, רצוי אתמול, אנחנו מתקשים לקבל את הקביעה הזו.
בואו נבחן אותה.

מה מנהל אותנו בחיי היום יום?
לרוב, בני האדם מתנהלים דרך הרגשות שלהם. גם הבורסה, גם היחסים בין בני זוג וגם היחסים בין עמיתים ועוד.

מה מייצר את הרגשות? המחשבות. בעבר סברו הפסיכולוגים שהרגשות והמחשבות מנהלים חיים נפרדים, או שהמחשבה היא תוצאה של רגש. כיום, עפ"י תורות הפסיכולוגיה החיובית או פסיכולוגיית האושר, יודעים אחרת. מחשבות הן אלה שמייצרות את התגובה הרגשית. לדוגמא, אם אני חושבת שהאישה שעקפה אותי בתור לרופא בקופ"ח היא חצופה וחסרת תרבות, אני חשה כעס. דוגמא אחרת – אם אחשוב שבעלי הגיע מאוחר הביתה כי הוא בוגד בי, אחוש קנאה, עצבנות ואומללות. לעומת זאת, אם אגלה שהוא בילה ליד מיטתו של חברו החולה, אחוש גאווה וחמלה. בדיוק כמו שאחוש אם אחשוב שהאישה שעקפה אותי בתור חולת סרטן סופנית וזקוקה למרשם לשיכוך כאבים, אותם אינה יכולה לסבול יותר (בדקו עם עצמכם).

הרגשות קובעים את התנהלותינו. במקרה הראשון, אנחנו עלולים לצעוק על אישה, לריב עם הרופא והמזכירה על ההפקרות במרפאה. במקרה השני, רוב הסיכויים שנתנהג בנימוס ועוד נציע לה עזרה נוספת. כך גם עם הבעל: בעל החשוד בבגידה יקבל שתיקה רועמת ופניה לבלש פרטי. בעל הסועד את חברו החולה יזכה לאהבה והצעת עזרה. נכון?

מכאן, שאם אנחנו רוצים להשיג שינוי בחיינו, עלינו לבחון את המחשבות שלנו. האם נבחן אותן על בסיס השיפוט "טוב או רע"? נכון/לא נכון? לאו דווקא, עדיף לבדוק אותן על בסיס "מחשבה מקדמת מלהגיע למטרה או מחשבה מעכבת מלהגיע למטרה".

הלאה. המחשבות שלנו לרוב נוצרות כתוצאה מאמונות. אמונות שנוצרו בילדות המוקדמת, ויושבות חזק בתת המודע שלנו, מייצרות את המחשבות שאנו חושבים. הרגשות נוצרות מהמחשבות הללו. כלומר, אם אני חשה אומללות – משהו במחשבה שלי גורם לכך. האם זה בהכרח נכון? האם בהכרח מה שאני חושבת הוא האמת המוחלטת? אולי, ואולי לא. אם אני רוצה להרגיש טוב יותר, עליי לבחון את המחשבה שמייצרת את רגש האומללות, לבחון אותה בצורה מפוכחת ולהחליט – להמשיך להאמין לה (ולחוש אומללות) או להחליפה במחשבה אחרת, שתייצר לי נקודות מבט חדשות. אולי מנקודות מבט אחרות, הדברים ייראו שונה וארגיש טוב יותר.

בהמשך עליי לבחון את האמונה שייצרה את המחשבה שגרמה לי להרגיש אומללה. מאין היא נולדה? האם היא עדיין מתאימה לי? אולי זו אמונה ישנה שהיתה נכונה בילדותי אך בבגרותי אינה באמת תקפה? גילוי האמונה, בחינת האמיתות שלה בעיניים בוגרות, ובחירת אמונה חדשה במקרה הצורך יוצר שינוי עמוק יותר בהרגשה (בודקת עם עצמי כל יום – זה עובד).
איך כל זה קשור לבריאות?

אם נצא מתוך נקודת הנחה, שהאמונות "גרות" בחלק הלא מודע של המוח (תת המודע), אזי הן שכנות צמודות מאוד למח העצם, ולכל השליטה של מערכת העצבים על הגוף. המערכת העצבים הבלתי רצונית, ששולטת על התפקוד התקין של כל האיברים בגוף: הלב שמתכווץ ומרפה בקצב אחיד, הריאות שנושמות ונושפות, הכליות שמסננות את הדם וסופגות חזרה את המרכיבים החיוניים שלא יאבדו בשתן, הכבד, מערכת העיכול וכד'. כולם עובדים בסימפוניה מופלאה ומתואמת, בלי לשאול אותנו. אנחנו לא רוצים או לא רוצים שהדם יזרום בעורקים ויחזור בורידים, זה פשוט קורה. אנחנו מתייחסים לכל זה כמובן מאליו, עד ש….. המערכת מתחילה לזייף.

איך אנחנו יודעים שהיא מזייפת? באמצעות המיחושים: כאבים, אי נעימויות במערכת העיכול, טעם רע בפה, חולשה ועוד. בשלב הבא זה מתגלה בבדיקות ובאיבחון המחלות. לא נעים, אבל רובינו לא מתעוררים לשים לב לגוף טרם קלקולו. תודו, מוכר לכם הסיפור הזה? זה בסדר, גם לי הוא מוכר.
ואיך כל זה קשור למחשבות שלנו? בואו נסתכל לרגע על אותו חלק במוח שאחראי על התפקוד של האיברים בגוף. זה המוח הקטן, המוח האחורי, זה שמתחבא בין העורף לבין הצוואר. מעניין, גם תת המודע משוייך לחלק זה של המוח. אז אם זה כך, אולי יש קשר בין מה ששוכן בתת המודע שלנו לבין התפקוד של הגוף? אולי למחשבות שלנו יש השפעה על המחלות שלנו? אולי לא במקרה המדע יודע כיום של"אפקט הפלסבו" (אותו אפקט שמנטרלים במחקרים מדעיים כדי לבדוק את השפעת התרופה בלבד) יש השפעה של יותר מ-30% על היעילות של התרופות? אולי באמת הגיע הזמן להתחיל לבחון את מה שאנו חושבים על העולם ועל עצמינו מנקודת מבט רפואית גרידא?

דוגמא? בבקשה. מטופל שסובל ממחלה כרונית דלקתית (קרוהן). מגיע עם בדיקות דם, בהן אנו רואים עליה וירידה של מדדי הדלקת לאורך השנתיים האחרונות. הצלבנו את התאריכים וגילינו (לתדהמתו) שיש התאמה בין העליה של ערכי הדלקת לבין תקופות מתוחות ולחוצות בחייו. המחשבה שהיתה בסיס למצב "במצבי לחץ אני משלשל". לאחר שהחליט שמחשבה זו אינה מקדמת אותו, והיא למעשה התניה שיצר במוחו, בנה משפטים חדש "מותר לי לבקש עזרה. במצבי לחץ אני משתמש בטכניקות הרפיה ועובד עם הגוף". תדירות השלשולים ירדה וערכי הדלקת נמוכים יותר.

דוגמא נוספת, מתחום אחר. מטופל שסובל מאכילה לילית כפייתית. כל לילה הוא מתעורר, הולך למטבח, אוכל קופסת קורנפלקס/ חבילת וופלים /גביע גבינה וכד', וחוזר לישון. בבוקר אינו זוכר את הלילה. מתוך עבודה על המחשבות גילינו את המחשבה "ללא אוכל לא ארדם". השלב הבא היה מתן לגיטימציה מלאה להתנהגותו. ללא איסור על האכילה הלילית, הוא החל לשים לב לזה יותר. בבקרים כבר זכר את הלילה, ולאט לאט החליט בעצמו מה יאכל וכמה. המחשבה החדשה שעיצב לעצמו "מותר לי לאכול בלילה, ומותר לי גם להשאר ער". אחרי מספר שבועות הוא מצא את עצמו מול המקרר בלילה שואל את עצמו "למה אני צריך את זה? אז אשאר ער, זה בסדר". האכילה הלילית פסקה, אינו זקוק לה יותר, והוא ישן.

כיצד תת המודע שלנו מגיב?
מתברר שתת המודע אינו מבין מילה "לא", על כל צורותיה. כמו ילד, שאומרים לו "אל תגע", ייגע בוודאות, כך גם תת המודע שלנו. כלומר, אם אני אומר לעצמי "אני לא רוצה להסמיק מול הקהל", בוודאות אסמיק. אם אומר לעצמי "אני לא רוצה להיות חולה", תת המודע שומע "אני רוצה להיות חולה". התמקדות במה שלא, מביא את הדבר הזה בדיוק לחיינו.

חשבו על מצבים דומים בחייכם ובדקו עם עצמכם. אולי ניסוח והתמקדות אמיתית במה שכן, יועל יותר? כאשר מטופל אומר לי "אני לא רוצה להתעצבן", אני שואלת "מה אתה כן רוצה?" מתבררים דברים מענינים, כמו "אני רוצה להיות רגוע", "אני רוצה לקבל בשלווה את דעותיה של חמותי", "אני רוצה לשלוט על רגשותיי", וכד'.

במקום "אני לא רוצה לשלשל", שאלו את עצמכם "מה כן?" (תשובה כמו "אני רוצה להיות בריא" מעניינת, אך כללית מידיי. נסו לפרט ממש). במקום "אני רוצה לרדת במשקל 10 ק"ג" (זו התמקדות במה שאני רוצה שלא יהיה לי), נסו להתמקד בדמות של עצמכם במשקל הרצוי. במקום "אני לא רוצה להיות עייף כל הזמן", נסו "אני רוצה להיות חיוני רוב הזמן".

לסיכום, שינוי ההתמקדות שלנו בחיים דורש עבודה ותירגול. זה לא יקרה מהיום למחר, אך אם תתרגלו – ותאמינו ביכולכם לשנות – זה יתחיל לאט לאט להכנס לחייכם. וגם אז – אל תשכחו להתמקד בשינויים הקטנים האלה, כי הם הזרע שינבוט אם תתנו לו את תשומת הלב הראויה.

העיקר הבריאות!