הזכות לחשיפה ברשתות החברתיות

הצצה (פתיחה וסיכום) למאמר אורח של ד"ר יעקב הכט (המאמר המלא)

למרות השיח האינטנסיבי בדבר הזכות לפרטיות ברשת שרגולטורים בצדה, הולכת ומתהווה נורמה המרחיבה את טווח החשיפה של גולשים בכל הגילים, זאת עוד לפני הדיון בזכות לחשיפה.

עדות לכך היא העלייה המשמעותית במספר הגולשים ברשתות החברתיות, שהחשיפה היא התנאי העיקרי להצטרפות אליהן. הרשתות החברתיות מעצימות את הגולש בתחומים רבים, יחד עם זה כאשר הדבר הוא בתחום הבריאות רבים מסתייגים מחשיפתם.
במקרה זה משמשות הרשתות החברתיות בחיפוש אחר "אחים לדרך" – מי שמוכן להשמיע ולשמוע – גם זה הוא ביטוי לצורך בחשיפה ובקבלה של הדומים לנו. זו חשיפה עמוקה יותר בעלת עוצמה ההכרחית להקלה על הלחצים האישיים ולימוד דרכי התמודדות.

חשיבותה של חשיפה זו, גם אם היא אנונימית מהווה הקלה על תחושת בדידותו של הגולש במכאוביו וגם מספקת לו הרבה מידע חיוני לניהול בעיותיו, מידע שלא תמיד זמין במערכות האחרות.

פתיחה
"מדינת האינטרנט" היא המדינה השלישית בגודלה בעולם מבחינת אוכלוסייתה – בשני שלישים גדולה יותר מארצות הברית. השינויים התרבותיים המהירים ב"מדינה" זו עוררו דילמות חברתיות חדשות וסתירות. מושגים כגון "פרטיות", "חשיפה", חברות", "שיתופיות" ו"אינטימיות", מקבלים ברשת משמעויות חדשות השונות ממשמעותן בעולם שמחוצה לה.

תחילתה של תופעת החשיפה כבר בחדרי הצ'אט ובפורומים (Bargh & McKenna, 2004), שם נקשרה התופעה באנונימיות יחסית וכונתה "Strangers in the Train".
במעבר לרשתות חברתיות, שבהן מתמזגים 2 משפחה וחברים, בידור ובריאות, עבודה ועסקים, התעצמו ממדיה של החשיפה, והיא דחקה הצידה את האנונימיות. החשיפה ברשתות אלו מבססת אמון והבנה הדדיים ביחסים הבין-אישיים, ומחייבת שקיפות גדולה יותר בחייהם.

החשיפה, שפעם נתפסה כסטייה חברתית, הופכת יותר ויותר לדמוקרטית ולנורמטיבית; כל גולש המבקש לחשוף את תדמיתו יכול לעשות זאת בכל תחום ובכל דרך שיבחר. מרבית הרשתות החברתיות יוצרות את האשליה כי אפשר למצוא בהן מרחב פרטי, לבחור בחירה מדוקדקת של רמות החשיפה, להגדיר ולהגביל את הקבוצות, אולם למעשה אין בהן שליטה על המידע שנחשף לעיני כל מי שנכנס אליהן. כל חשיפה דיגיטלית מפסיקה להיות פרטית ברשתות החברתיות, שמטרתן העיקרית למכור את המידע ולמקסם את הרווחים.

סביב הזכות לחשיפה מתנהל אך במידה מועטה מאוד שיח חברתי, ולא מתנהל כלל שיח משפטי. סביב הזכות לפרטיות, לעומת זאת, מתנהל שיח חברתי ומשפטי על ידי ממשלות, משפטנים ובעלי עניין, אולם כמעט ללא הגולשים עצמם. ייתכן שהדבר נובע מכך שהנורמות הטכנולוגיות המתגבשות ברשת הפכו למעין חוקי טכנולוגיה הקובעים מה מותר ומה אסור ומגדירים את גבולות האוטונומיה.

בשיח על החשיפה ידם של המצדדים בה הייתה עד כה על העליונה, לפחות על פי מספר המצטרפים השנתי לרשתות החברתיות, שבהן הנכונות לחשיפה היא התנאי העיקרי להצטרפות. יתרונה של החשיפה הוא בכך שהיא נותנת מענה לצרכים אקספרסיביים כמו הכרה, השתייכות והעצמת הערך העצמי, והיא ראויה להכרה, לזכות לגיטימית ואולי אף לחקיקה.

נשאלת השאלה, האם העצמת החשיפה תביא למות הפרטיות, או במילה עדינה יותר – להעלמתה, כפי שטוען מארק צוקרברג, המייסד והמנכ"ל של פייסבוק? בתשובה לשאלה זו אפשר לומר כי הזכות לפרטיות עדיין קיימת, ובסופו של דבר בני האדם הם המעצבים את החברה ואת התרבות שבהן הם חיים וגולשים, ולא רק מנהלי התאגידים ובעלי אינטרסים אחרים.

מי שחושש בכל זאת מאובדן הפרטיות – רצוי שיימנע מגלישה ברשתות החברתיות וכן משימוש במכשירי טלפון ניידים ובכרטיסי אשראי, משיווק מקוון ואף מצפייה בטלוויזיה בכבלים, שכן לחברות הכבלים יש נתונים על העדפותיהם של הצופים. כך יתאפשר מימוש מלא של הזכות לפרטיות.

סיכום
נורמות הפרטיות והחשיפה, הנמצאות בדינמיות מתמדת, משתנות בשלבי החיים ולאור התפתחויות חברתיות וטכנולוגיות, ורוויות מאבקים הבאים לידי ביטוי בעמדותיהם של בעלי אינטרסים שונים.

קשה לאמוד את הטווח המלא של השפעת החשיפה ואת סוג המידע המביך או הלא-מדויק המופיע ברשת, וללא ספק יש גולשים הנפגעים ממנה במודע או שלא במודע. סוגיה זו דורשת מחקר השוואתי שיטתי.

במקרה של הרשתות החברתיות המאבק הדינמי בין פרטיות לחשיפה מעצים את תהליכי מיסודה של תרבות הרשת.

הניסיונות בגיבוש נורמות חברתיות ומשפטיות הקשורות לזכות לפרטיות ב-120 השנים האחרונות לא הביאו לתוצאות חד-משמעיות. לעומת זאת, גוברת נטייתם של הגולשים ברשתות החברתיות לחשוף את עצמם כדי להביע אינדיבידואליות, לזכות במוניטין, למנף את עוצמתם, להתחבר עם חברים עכשוויים ובני משפחה, עם חברים מרוחקים שאיבדו את הקשר עמם, לבנות את המוניטין המקצועי שלהם ולמצוא שותפים רומנטיים זמניים או קבועים ליצירת קשרים בדרגות קרבה שונות. חשיפתם של הגולשים מעלה גם את התועלת ההדדית ומעצימה תהליכי שיתופיות, שהחלו במעבר ל"ווב 2.0" עם השימוש בטכנולוגיות תומכות-שיתוף.

הגולשים זוכים גם לחיזוק חשיפתם מבעלי הרשתות החברתיות המממשים את האינטרסים המסחריים שלהם באמצעות מינוף הפרטיות ואגירת המידע על הגולשים הנמצאים, "בכלוב של זכוכית בו כל פעולה נרשמת".23 החשיפה נהפכה לחלק משמעותי ממודלים עסקיים, המבוססים על כלכלת חינם, שבו בלשון העם: "רוב האנשים מוכנים לוותר על פרטיות תמורת הנחה במכולת".

לחשיפה יש משמעות נוספת שלא עלתה בדיון וראויה לאזכור ולעיון נוסף, והיא החשש ליצירת סכנה הפוכה – שלמרות רצוננו בחשיפה, לא יוכלו לזהותנו ולדעת מי ומה אנחנו ולמנוע מאחרים התחזות וגנבת זהות.

ד"ר יעקב הכט   [email protected]
חוקר עצמאי בנושאים הקשורים לתרבות הדיגיטאלית