כאב בילדים אינו מטופל כהלכה
היום ידוע כי לפגים, ילודים ותינוקות כואב, לעיתים אף יותר מהמבוגרים. מדוע עדיין קבוצה זו אינה מטופלת כהלכה?
לבקשת הועדה לזכויות הילד, בראשות זבולון אורלב, הוגש מסמך המתאר את הבעיה בהתאם לסקר משנת 2008 שנערך בבתי חולים בישראל.
בהתאם למסמך שפורסם בתאריך 27 לדצמבר 2011:
מניעה וטיפול בילדים בבתי החולים לוקה בחסר, זאת למרות שתופעה זו נפוצה ומהווה אחוז ניכר של הילדים הפונים למחלקה לרפואה דחופה ( מיון) והמטופלים במסגרת אשפוז בבתי החולים.
אודות מקור הכאב בילדים:
כתוצאה מצב רפואי כמו ו דלקת או מחלה: דלקת אוזניים, כאבי בטן, חבלות, פציעות ועוד.
כתוצאה מהליך טיפול רפואי הכרוך בכאב: כמו הזרקה, בדיקת דם, דיקור מותני, תפירה של חתך ועוד.
מצבי חרדה המגבירים את תחושת אי הנוחות והכאב: יש לציין שהגעה לבית החולים מלווה במצבי חרדה ואין אונים העלולים להגביר את תחושת אי הנוחות והכאב. לעיתים, הליך טיפול רפואי מאיים ומלווה בחרדה וזיכרון טראומתי לילד, לכן בנוסף לטיפול בכאב נדרש טיפול הרגעתי – סדציה, במטרה להפחית את החרדה ולגרום לכך שהילד לא יזכור את הטיפול
נזק כתוצאה מכאב שאינו מטופל:
קיימת עדות מחקרית לכך, כי היעדר מניעה וטיפול בכאב בקרב פגים ותינוקות, גורם לנזק היכול לבוא לידי ביטוי בגיל יותר מבוגר כמו רגישות ותגובת יתר לכאב ועוד.
פעולות לקידום הטיפול בכאב בקרב ילדים:
בשנת 2000, פרסמה האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים בשיתוף האגודה האמריקאית לכאב נייר עמדה הטוען כי אומדן וטיפול בכאב הינו חלק מהטיפול הכוללני של הילד, ואי התייחסות לכך מהווה טיפול שאינו תקין- Maltreatment.
בשנת 2003, מנהל הרפואה במשרד הבריאות פרסם חוזר הקובע כללים למתן סדציה לילדים ע"י רופאים שאינם מרדימים, לפי כללים בטוחים, ולאחר קבלת הכשרה מתאימה . למעט רופאים במחלקה לרפואה דחופה, שלהם מיומנות לביצוע סדציה מעצם ההכשרה ועבודתם במסגרת המיון.למרות זאת, מסתבר כי בבתי חולים רבים, הנחיות אלה אינן מיושמות, רבים מהרופאים לא עברו הכשרה והמצבים בהם יש לפעול להפחתת הכאב של הילד אינם מספיק ברורים.
בשנת 2010 פרסם האיגוד הישראלי לרפואת ילדים , לגבי הגישה לכאב וחרדה בילדים המטופלים במיון ,המדגישה את האומדן וטיפול בכאב, כחלק מהפעולות העיקריות של הרופא, כולל כלים לאומדן כאב המותאמים לשלבי גדילה והתפתחות והמלצות טיפול בהתאם לעוצמת הכאב שנמדדה, מצבים רפואיים והתנאים הנדרשים למתן סדציה.
בתאריך 7 למרס, 2011, חה"כ אורי אורבך, הגיש הצעת לתיקון חוק זכויות החולה מ-1996, לפיו מטופל שהינו קטין , זכאי לכך שהטיפול הרפואי שניתן לו יתבצע לאחר שמהטפל נקט בכל האמצעים הסבירים להפחתת כאב, שעלול להיגרם כתוצאה מהטיפול הרפואי או מהמחלה, בהתחשב בגילו, להבין את הטיפול שניתן לו , מבלי לסכן את בריאותו. הצעה זו עדיין עומדת בועדת השרים לענייני חקיקה. משרד הבריאות תומך בכך, אולם סבור כי הנחיות לעניין זה אמורות להגיע מטעם איגודים מקצועיים הרלוונטיים שהם מבוססי ידע , ניסיון , ספרות, אתיקה ונהלים מקצועיים ללא התערבות המחוקק
ממצאי סקר עבור המועצה לשלום הילד משנת 2008:
נסקרו 22 בתי חולים, לגבי אומדן וטיפול בכאב בילדים, במיון ובמחלקות האשפוז. נמצא כי בקרב כ-30% מבתי החולים לא קיים נוהל להרגעת ומניעת כאב במהלך פרוצדורות כואבות בילדים, כ- 31% מבתי החולים לא קיים פרוטוקול לטיפול בכאב בילידם במחלקות האשפוז,ובקרב כ- 45% לא קיים פרוטוקול לטיפול בכאב בילדים בחדרי המיון . כ- 32% מהרופאים לא עוברים קורס להרגעה ומניעת כאב פרוצדוראלי. ככל שהילד צעיר יותר כך הוא חשוף לתת טיפול בכאב.
כך גם הממצאים לגבי טיפול בכאב הנובע ממחלות קשות, קיימת שונות גבוהה בין בתי החולים .
כמו גם בכל הנוגע להכשרת הצוותים שאינה אחידה בכלל בתי החולים.
.
לסיכום: ממצאי הסקר משנת 2008, מעידים על הצורך לקדם הנחיות מחייבות לאומדן וטיפול בילדים. למרות ההתקדמות בידע אודות המערכת העצבית להעברה ותחושת הכאב הקיימת בגיל 24 שבועות להריון, ובהכרה בכך שפגים,ילודים, תינוקות וילדים בכל הגילאים חשים כאב, עדיין מערכות הבריאות אינן נותנות את המענה ההולם , לפיכך הנושא מועלה בועדות הכנסת לקידום התחום כחלק מזכויות הילדים להגנה וטיפול הולם.
