יום יום – שבת בבוקר

שבת בבוקר, שמונה ורבע, רק אני, הקפה והעיתונים במטבח.
נכון, הייתי שמחה אם השעון הביולוגי שלי היה קצת פחות דייקני והיה נותן לי לישון עוד שעה שהרי, אין שום סיבה לשבת עם כוס קפה בשבת בשמונה בבוקר.
אין תינוקות, אין בית ספר וגם לא עבודה אבל, אם כבר התעוררתי אז לפחות להנות מהשלווה,  החתול מגרגר על בירכיי הכלבה, שסיימה את מנת האוכל, חזרה לישון ואני, רק מקשיבה לציוצי הציפורים מבחוץ, שהם הרעשים היחידים שנשמעים – שלווה אמיתית.
עוד שעה תתחיל הסערה – הילדים יתעוררו וירצו לאכול, הבעל יקום ויכריז שהוא עושה פנקייקים והמולת החיים ה״לא ממהרים״ של שבת בבוקר תתחיל.
שלא תבינו לא נכון זו המולה נהדרת, הרבה הרבה יותר שמחה מהמולת בוקר יום חול לחוצה בזמן ועצבנית, זו המולת החיים השלווים.
אבל, גם זו המולה ועכשיו שהיא עדיין ישנה אני יהנה עוד קצת מהשלווה יפרוש מהכתיבה ואפנה לקפה ולעיתוני סוף השבוע.