להתאים את הסביבה לבריאות הרצויה
מגפת ההשמנה, מודל רפואי-אישי או מודל ציבורי-סביבתי?
כבר אי אפשר להתעלם ממגפת ההשמנה של ילדי המאה ה-21 וקולות חדשים צצים המציעים להעביר את מיקוד נושא ההשמנה מהאחריות האישית למחויבות ציבורית.
ההתיחסות לבעייה (אישית או סביבתית) היא חיונית להגדרת בעיית ההשמנה וליישום טקטיקות לפתרונה. נראה שחוסר ההצלחה בפתרון הבעייה ביישום גישות אישיות כמו הדיאטות שאינן מצליחות או שינוי מודל התנהגות הם המובילים לנסיונות לבחון איך הסביבה ואורח חיינו גורמים למגפת ההשמנה.
הבעיה הציבורית בפניה אנו ניצבים היא סביבה שבגלל הביולוגיה שלנו מובילה בהכרח להשמנה. למשל, אכילת יתר כשמגישים מנות יותר גדולות, או כשמגישים אוכל מגוון לעומת אוכל מטיפוס אחד בלבד. גורמים אחרים הם כמובן תעשיית המשקאות הקלים, שפע הצעות לתכניות טלויזיה המפתות את הילד לרבוץ, היעדר מקומות נוחים לפעילות גופנית, פרסומות אינספור המעצבות את תפיסת עולמו של הילד, הרגלי המזון המהיר ועוד…
יותר ויותר תשומת לב מופנית לכח החברתי ולסביבה בהשפעה על קידום הבריאות.
אם יגידו לנו מה לעשות כדי להיות בריאים, רב הסיכוי שלא נעשה את זה בעצמנו אבל אם כל הסביבה מסביבנו בנויה לזה זה יקרה…
מכאן גם כוחה של הרשת החברתית בקידום הבריאות.
הרצאת TED של דן בוטנר הבוחנת שינוי בריאות כתהליך עירוני חברתי ולא כרשימת הוראות בריאות שמעבירים למשתתפים.
