אני רוצה. באמת שאני רוצה.
כמו בכל יום ראשון מסמנת לי מטרה שהשבוע יהיה טוב,שייפתח בבוקר חיובי ללא סימפטומים חריגים,ללא דחף מיותר שאין לו מניע. אלא כי הוא בא על " אוטומט".
אני באמת רוצה שהשבוע הזה יבוא.
זה מתחיל.. זה מתגלגל לו… מתחיל הבוקר.. עוברות להן השעות…הדופק מתחיל לעלות.. הרגליים מתנוענעות מהר ומהר ועוד יותר מהר… הצעקות יוצאות מפי לכל אחד שפונה אליי,האשמה שאחרי זה באה כי זה לא מגיע לאותם אנשים.
מגיעה הביתה,מורידה את התיק,שותה שוב מים כי זה בד"כ עוזר לי.
[פעם בקושי הייתי שותה מים זה היה" משמין אותי" היום התגברתי על זה.]
עומדת מול המקרר וחושבת . חושבת חושבת חושבת חושבת חושבת.
נוווווווווווווווווווו תחליטיייייי כבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
וזה קורה.ההקאה הזו.הגדולה והעצומה והכבדה הזו.
אבל אני באמת רוצה. באמת רוצה שזה לא יחזור על עצמו.
( הקטע הזה נכתב לפני שבוע בדיוק!! שהקאתי באמת כל יום בערך..
עכשיו אני בסיום של שבוע שהיה בו בולמוס והקאה אחת.)
