הפרעות בשדה הראיה
מחלות ניורולוגיות שונות עלולות לגרום לחורים בשדה הראיה
המונח שדה ראיה, בניגוד לחדות ראיה, מתאר את ההיקף המרחבי שהנבדק מסוגל לראות מבלי להזיז את ראשו או עיניו. בדיקת שדות ראיה מהווה חלק חשוב מהבדיקה הנוירולוגית. מסלול הראיה מתחיל ברשתית, בקרקעית העין, ומסתיים באונה העורפית של המוח.
תהליכים פתולוגים שונים עלולים לגרום לחוסרים שונים בשדה הראיה. דלקת בעצב הראיה, למשל, תופעה שכיחה בטרשת נפוצה עלולה לגרום לחסרים- "חורים" בשדה הראיה בעין אחת המכונים סקוטומות. גידולים בבלוטת יותרת המוח-היפופיזה עלולים ללחוץ על אזור מרכזי במסלול הראיה בשם הכיאזמה האופטית. תופעה זו עלולה לגרום לחוסר בשדה הראיה החיצוני בשתי העיניים, החולה יסבול משדה ראיה מצומם ומרכזי ובשל כך עלול להתנגש בחפצים שונים ובמכוניות בזמן נהיגה. לעומת זאת, שבץ מוח המערב את האונה העורפית עשוי לגרום לחוסר בשדה הראיה הנגדי המערב את שתי העיניים במקביל.
ניתן לאבחן הפרעות בשדה הראיה באופן גס על ידי בדיקה נוירולוגית במהלכה מתבקש החולה לספור אצבעות של הבודק ברבעים שונים את היקף שדה הראיה. ניתן לבצע גם הערכה מדויקת יותר באמצעות בדיקה ממוחשבת
לסיכום, בדיקת שדה הראיה מהווה כלי אבחנתי חשוב בתהליכים פתולוגים שונים המערבים את המוח. לחוסר בשדה הראיה גם ערך אבחנתי בזיהוי המיקום האנטומי של המחלה.
