DAY – 9

היום התשיעי עבר בהתאוששות ובאסיפת כוחות נפשיים ופיזיים. שבתי לפריכיות הלא כל כך רעות בסך הכול (אם מביאים בחשבון את הצרות שהגלוטן עושה לי…)

אני מתחילה להיכנס לסבב האדיש – ובו השגרה תופסת את מקומה והחיים ממשיכים. 

אם אסכם, תשעה ימים מלאים, מחלה אחת בת 48 שעות ושתייה מרובה – זה הזמן שדרוש לאדם כמוני כדי להיכנס לתלם, לעבור גמילה ממאכלים אסורים או מזיקים, לצמצם כמויות, לסדר תפריט וליצור מתווה של אכילה נכונה וניהול אורח חיים בריא.

הייתי אומרת שהיום העשירי, לו בחרתי להמשיך לכתוב, היה הופך לסוג של טלנובלה יומית לקונית וחסרת חיים, שנכתבת בסגנון סגפני ומצועצע ולו כדי לשמור על קהל קוראים. 

נשמע לכם מוכר? בחרו את ניקוד המילה האחרונה בחופשיות גמורה.