אני מכורה
<p> אני מכורה לאוכל. ומאוכל אי אפשר להיגמל</p>
אני מכורה לאוכל. אינני מפלה בין מתוק למלוח. אני פשוט לא יכולה בלי מתוק. אני יכולה לשתות ולשתות מים, בלי להרגיש רוויה. אני חייבת מתוק. אני גם לא יכולה לוותר על המלוח הקריספי, הקריספי הזה הוא אחד הדברים החסרים לי ביותר. את המתוק אני יכולה להשיג מדברים שהם דיאט, אך איך אפשר לוותר על פיצוחים, חטיפים מלוחים? מאפים כמו בורקס?
לפני שנים כשלמדתי באורנים פגשתי במסגרת הלימודים מכור לסמים. כשדיברנו, הוא אמר לי: התמכרות לאוכל זו ההתמכרות הקשה ביותר.
כמה שנים אחר כך נגמלתי מסגריות. הגמילה הייתה קשה מאוד. הדרך שלי להתגבר על ההתמכרות הייתה לא להיות בחברת סיגריות. לא להיות בחברת מעשנים, לא להיות במקומות בהם עישנתי. בקיצור הסתגרתי בביתי. כתוצאה מכך כמובן השמנתי, תנועתי הוגבלה והפכתי להיות מתבודדת.
אני לא יכולה לחזור על כך בניסיוני להיגמל מאוכל. אי אפשר להיגמל מאוכל. חייבים לאכול. חייבים להיות בסביבת אוכל. חייבים להיות בסביבת אנשים אחרים שאוכלים.
למכור לסמים לא תתנו להיות בחברת נרקומנים. למכור לאלכוהול לא תתנו לעבוד בבר. מכור להימורים לא יהיה בחופשה בלאס ווגס.
אבל ממכורה לאוכל תצפו שתעשה קניות לאוכל למשפחה, שתבשל למשפחה, וכמובן שיהיה בסביבתה אוכל 24 שעות ביממה.
אז סיכמנו שזו ההתמכרות הקשה ביותר, וחוקי הגמילה הרגילים לא עובדים במקרה זה. מסקנה: הדרך להיגמל מהרגלי האכילה הלא נכונים שונה מגמילה אחרת.
