אכילה רגשית
ראשית אני חייבת כאן דיווח איך נגמר יום אתמול. כתבתי כאן על ארבע הסיבות הרגשיות שבגללן אני אוכלת, וכיצד אתגבר עליהן. ובכן אפשר לדווח על הצלחה. אחרי ארוחת הערב אכלתי שוב כעבור 4 שעות. לקחתי כדורים, ולא אכלתי על מנת לשפר את התחושה בבטן, לא הייתי עייפה, אך מצד שני לא הצלחתי להירדם. נשארתי במיטה עד שנרדמתי. אפשר לומר שיום ראשון הסתיים בהצלחה.
עכשיו צריך להתמודד עם הסיבות הרגשיות. כמו כל דבר רגשי קשה לי יותר לעסוק בכך. אני מרגישה שאני דוחה את המשימה. לא בגלל שלא ביררתי עם עצמי את הנושא, אלא בעיקר שאני מרגישה חסרת אונים. אנסה לטפל בנושאים מהקל לכבד. אולי כך אצליח לפרט פה.
שעמום: מתי אני אוכלת מתוך שעמום? אני לא אוהבת לעשות דבר אחד. הידיים שלי משתעממות ורוצות לעשות גם משהו, בייחוד כשאני צופה בטלוויזיה, נוהגת, מחכה. בעבר חלק גדול היה נלווה בסיגריה. כשהפסקתי לעשן עברתי בעיקר לבוטנים וסוכריות ללא סוכר. כעת שמתי לידי בקבוק מים. אני מנסה להעביר את המחשבה על אוכל, לשתייה. הבעיה שאני שונאת מים, וכן, אל תציעו לי תה. תה אני שותה רק כשאני חולה! בינתיים אני בשבוע השני של בקבוק מים. נראה כמה זמן אחזיק מעמד אתו.
דאגה, עצבנות ולחץ: אינני יכולה להפסיק לדאוג. מי שמכיר אותי יודע שאני טיפוס דאגן. אני נבהלת בקלות. מצד שני במקרי מתח אני מתפקדת למופת. האם אני יכולה לשנות בגילי את אופיי? אינני חושבת כך. אינני חושבת שבגילי אוכל פתאום להיות פחות דאגנית, פחות חוששת. מה כן אוכל לעשות? להשתדל לא לפנות לאוכל כמרגיע. אינני רואה פתרון אחר. האם יש משהו אחר שאוכל לעשות בזמן דאגה או לחץ? כן! לעשן. אבל זו איננה אפשרות. לא אמיר בעיה אחת בבעיה פתורה. משימה לעתיד: לחפש פתרונות שאחרים ניסו.
אכזבה ופגיעות: מה אעשה בפעם הבאה כשאפגע? יש הממליצים לעשות דברים שאוהבים. אבל אני אוהבת לאכול. מה עוד? אוהבת להקשיב לחדשות בטלוויזיה, לראות סדרות חקירות משטרה, אני מנסה לחפש עוד דברים שאני אוהבת, וקש לי למצוא. אני אוהבת לעשות מה שאני עושה ועושה מה שאני אוהבת. אבל אף אחד מהדברים הללו אינו פתרון לפגיעות. משימה לעתיד: לחפש פתרונות שאחרים ניסו.
