7 22
מאתמול כבר לא הרגשתי צורך לכתוב על היום יום ולהתמודד עם זה
אז מגיע הזמן להתחיל לפתוח לאט לאט את קשרים ולראות לאן אגיע
נולדתי להורים מהגרים מצרפת לישראל לאב יהודי ולאם נוצרייה כילד רביעי מתוך 5
שני אחיי הגדולים נולדו בצרפת אחותי ואני פה והחמישי מת בלידה פרטים בהמשך
כל החיים שלנו היו מבוססים על שקרים הסתרות והכחשות וכך גדלתי כשכול תפיסת העולם שלי מעוותת ולא נורמטיבית
הסיבה העיקרית לפי הסיפורים לעלייתנו לארץ היתה התפרצות הציונות אצל אבי אחרי מלחמת ששת הימים דבר שלא התיישב לי אף פעם ולכן התאמצתי לנסות למצוא את הסיבה למה אני כאן דווקא בישראל.. מה שמצאתי זה שכנראה אבי הסתבך שם קשות ונאלץ לעזוב טיב ההסתבכות אינו ממש ברור אך הבנתי שהוא או ניהל בית זונות או מועדון הימורים או שניהם ושם הוא הסתבך כיום אני מעביר את העובדה הזו כהיסתבכות של ילד בעולם של גדולים איך שהוא הוא הכיר את אימי הביולוגית שהיתה צעירה ממנו ב 12 שנים ומפה לשם הם עולים לישראל עם שני האחים הגדולים שלי … כשהגיעו לארץ הוצע להםללכת לקבל משק בכרכור אך אבי שלא דיבר עיברית ולא היה לא מושג מזה משק החליט בעצת חברו ללכת לדרום לעיר ושם למצוא עבודה במפעל או משהו כזה אבי התחיל לעבוד שםבחברת בנייה והם החלו לחיות את חייהם עם הזמן נולדה אחותי ואז אני ואז הריון חמישי שהתחיל כנראה רגיל רק שלקרת חודש חמישי אימי לא הרגישה טוב ובבדיקות נמצא שהיא חולת לוקמיה סופנית הודיעו לאבי שנשאר לה משהו כמו חודש חודשיים לחיות ושאסור לספר לה בשום אופן לאחר שלושה שבועות היא ישבה עם אבי בבית החולים ושאלה אותו אם היא עומדת למות הוא שאל למה אז היא ענתה היא שומעת פעמונים מצלצלים בשבילה ולאחר זמן איבדה הכרה מיד החלו בניסיון להציל את הוולד ניתחו אותה קיסרי והוולד החזיק רק כ 10 שעות ומת לאחר יום יומים היא מתה אבי שחזר מבית החולים רק חיבק אותנו אך לא סיפר לנו בכלל מה קורה .. המשפחה שלה הוזמנה מחול להלויה אך מיכיוון שהם נוצרים והיא נקברה בבית קברות יהודי משפחתה פשוט ירקה על הקבר והסתלקה ומאז לא שמענו מהם אבי ניסה להמשיך אך כפי הנראה הדיכאון שלו היה חזק מידי והוא שב לצרפת שם את אחיי הגדולים אצל אימו ואותנו הקטנים אצל הסבתא השניה ומשם טס למיאמי לאחיות שלו .. לאחר כמה חודשים הסבתא השניה החזירה אותנו לאמא של אבי והיא מיד התקשרה אליו שיחזור . הוא חזר אסף אותנו ואת בת אחיו וחזר לארץ ולעבודה הקודמת שלו לאחר תקופה מסיומת בא אליו מכר ושאל אם הוא רוצה אישה וכמובן שאבי הסכים ולאחר כמה ניסיונות הכירו לו את מי שהפכה להיות אימי .. אישה שהיתה גדולה ממנו בכמה שנים מתבררת כניצולת שואה שאינה יכולה להרות עכב ניסויים שביצעו בה הנאצים והמצב היה אידאלי לשניהם וכיוון שלא הסכימה לחיות עם גבר ללא נישואים הם התחתנו כעבור 10 ימים ובאותו הרגע הם פשוט מחקו את העבר שלנו גיירו אותנו והעלימו כל זכר לאימא הביולוגית שלנו דבר שיצר המון מתחים עם אחי הבכור שסירב בכל תוקף לקבל אותה משהו שלא הבנתי בהתחלה עד אשר חשפו בפניי את עברי וככה גדלתי כרגיל עד בערך גיל 10 כאשר אחד השכנים שהכיר את הסיפור וחזר בתשובה החל להציק לנו על כך שאיננו יהודים ואימא לנו בכלל לא אימא שלנו ושם יש לי זיכרון שממש צורב לי בנשמה בו אני ואחותי עולים הביתה בוכים ורצים לאימא לקבל חיזוק ועידוד ובמקום זה שומעים "זה נכון אבל לא מדברים על זה" מזה לא מדברים על זה איזה טוף אין לי עבר אמיתי ואף אחד גם לא מספר לי אותו הקושי היה גדול מאוד ומאותו היום למדתי לסגור לנעול להכחיש ולשקר בקשר לכל דבר
וככה עבור לנו עוד שנה שנתיים שכאלה כשאתה מרגיש תלוש ממציאות ושהחיים שאתה חי לא אמיתיים התסכול היה עמוק אבל כבר למדתי להשתיק רגשות מיותרים ולא לשאול שאלוות מיותרות אבל זה גרם לי להרגיש מוזר ולא שייך ושמסתכלים עליי בטח כולם יודעים ומרגישים דבר שדחק אותי לא ליצור חברויות ולא לספר על עצמי לאחרים עד גיל מאוד מבוגר
בסביבות גיל 12 החלו הרבה דברים שהשפיעו עלינו כמשפחה והיום אני מבין שקרעו אותנו מבפנים השאירו אותנו על הדרך מדדמים ולא חיפשו איך לפתור אלא רק איך לכסות ולהשתיק כל דבר (כביסה מלוכלכת משאירים בבית)
עד הנקודה הזו בחיי הכל מצולק בצורה לא יפה אבל מצולק
אני מנסה להמשיך אבל זה לחטט בפצעים פתוחים ומדממים וקשה לי להמשיך כרגע .. אנסה אחרי שאאגור קצת כוחות נפשיים לזה ומכיוון ששוב כולי כואב כאבי גוף אפסיק עכשיו
