אל תשאלו

אל תשאלו אותי מי אני, כי אני לא ממש יודעת. חבל מאוד שאין לכם משהו שמטפל בנושאים כמו קהילת ההומולסביות שמקבלת במה בכל הזדמנות, חבל שאין כאן משהו שמטפל בכאלה שנפגעו מינית, חבל שהעולם הזה בכלל כאן וחבל שבכלל באתי אליו. זה הזימון הכי דפוק שקיבלתי בחיים הדפוקים שלי. 

מכירים את התמונות האלה עם הפס על השפתיים? אז זהו. כאלה שסתמו את הפה כי סתמו להן אותו ולא רצו לשמוע כי זה מה זה לא נעים לשמוע דברים כאלה על האנשים שאנחנו מכירים אז בטוח הילדה הזאת דפוקה או פרחה או שקרנית או כולם ביחד. 

חשבתי שבאתר כזה תהיה לפחות קבוצת תמיכה לעניין הזה. חשבתי שאם העיתונאיות החליטו לפרסם את הסיפורים שלהן והדוקטור הזאת שברחה מהארץ חשפה את הסיפור שלה וקיבלה על הראש, לפחות אנחנו נקבל איזו כתף תומכת. 

בינתיים זו רק אני, ליזי ש. , שכותבת בלוג. לא משהו מיוחד. רק בלוג שעוזר לי לפרוק את המטען השלילי שלי כדי לפנות מקום למשהו טוב. 

מצדי, אל תקראו. גם ככה לא באתם לעזרתי קודם, עם נבחר. בפעם הבאה שאתם רואים ילדה עצובה, אל תגידו לה שכשהיא בוכה היא לא יפה. זה רק מראה עד כמה היא והמעשים שהיא סובלת מאחרים הופכים אותה לשקופה.