קצת משוגעת
*נכתב בחודש אפריל 2013.
היום הייתי אצל הרופא החתיך.
נו, אלו שקראו … אתם זוכרים אותו מהפוסט הקודם …. אותו אחד שגרם לתא הבודד שלי להתעורר לחיים ולגרום לי להבין שעדיין …. אני בקטע של גברים. תחי ימות המשיח! הללויה.
אז היום הלכתי אליו לראות מה ניש' ואיך הוא מרגיש.
אמממממה הפעם קרה משהו מוזר.
פתאום נעלם הטייטל של הרופא והוא נראה לי רק בחור יפה עם מבטא הורססססס.
(שמעתם פעם מבטא ארגנטינאי?? הכואב שלהם נשמע כמו כואפ המילים גם אם הן מעצבנות –אגב, גם המעצבנות נשמעות אחרת כשהוא אומר את זה…. הן נשמעות רכות כאלו, מלטפות כאלו…)
פתאום שמעתי את עצמי מדברת אליו כמי שלעולם לא ידעה שהיא יכולה להשתמש בכזו שפה על אמת …. ז"א בדימיון הפורה משו שלי …. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לומר לכל הרופאים האלו במגוון טעמים, במגוון מבטאים אבל אני בוררת מילים ואומרת את כל מה שאני רוצה בצורה תקיפה אבל מכובדת.
נו, ילדה טובה כזו….
נראה לי שהזמן עם אבא'לה שלי עשה את שלו …. והגן הארגנטינאי הרדום שלי, התעורר משנת הדוב שלו. מה התעורר…. בבהלה, במין פניקה מופנמת כזו, כמו שקורה לי כל לילה, כמה פעמים בלילה.
אחרי עדכון מצב רפואי, אישי וכללי … הוא פנה אליי ושאל אותי איך אני חושבת שאני אוכל להשתקם מהמצב אליו הגעתי.
אלו מכם/מכן שמכירים/מכירות אותי כבר יודעים את הבעות הפנים שלי …. אמממה מאז שהגן הארגנטינאי פרץ במלוא המרץ…. קיבלתי נופך חדש להבעות הפנים הבלתי נשלטות שלי.
ואז אז….
יצא הדיבור. הדיבור הזה שלא היה לי שמץ של מושג שהוא מסוגל לצאת מהראש אל הפועל.
"תגיד….תגיד לי, גם אתה בברנז'ה של כל החבר'ה האלו?! גם אתה לא יודע איך ומה לעשות כדי לשפר את מצבי ואתה מפנה את המשך הטיפול כאילו זה תלוי רק בי?! ", תוסיפו לזה תנועת ידיים של ערסית מתחילה כזו, (סטייל של:למה מי אתה?? בערבוביה!) טון עצבני משו …. "מהמצב אליו הגעתי?! כאילו מה נראה לך?? סללתי הדרך, בחרתי בדרך והגעתי לבד לכאן?? אתה והחברים שלך מתחומים אחרים הובלתם אותי למצב אליו הגעתי! אני לא בחרתי בדרך הזו, אני לא רציתי להגיע למצב אליו הגעתי!!! אני התרעתי וצרחתי לא רוצה כדורים, כשגיליתם שאני לא עומדת דום ואומרת אמן, הפעלתם סנקציות גם כשתופעות הלוואי ביעבעו בי!!! אני הגעתי אליו?? עם כל הכבוד דוקטור חמוד… המצב הנתון זו לא בחירה שלי, גם ליפול נפילה של ילדה בת שנתיים לא היתה בחירה שלי! במצב הקיים אני יודעת שאני צריכה עזרה עם הכאבים, כל השאר קטן עליי. אני יודעת מה לעשות, איך כמה ולמה. אני יודעת שאני אצא מזה! רק תעזרו לי עם כאבים ותעשו טובה, אל תרעילו אותי שוב!! רק תקלו עליי עם הכאבים!!! שאני אוכל לנשום, שאני אוכל לישון!!!!!"
החתיך עם המבטא ההורססססססססס: "אני באמת לא יודע מה להגיד לך. המצב שהגעת אליו נראה לי הזוי, משהו לא מהעולם הזה, אני רואה איך את סובלת וכואב לי לראות אותך, מרגיש לי כאילו נפלת בין כל הכיסאות, לא רק בין הכיסאות, עשו לך מן סבוטחה כזו שאני לא יודע איך לעזור לך. ואת אומרת שאת מכירה את עצמך ואת יודעת ומוכיחה לכולם שאת צודקת … אולי את יודעת מה יעזור לך להשתקם"
אם מקודם זה הרגיש לי כאילו זינקתי להילוך שלישי … הרי שעכשיו נהייתי מתורגלת …ישר להילוך חמישי: "תגיד לי, מה נראה לך?! אתה הוא הרופא! אתה זה שלמד 7 שנים ואחרי זה עשה סטאז' של עוד כמה שנים, או אולי למדת בתהליך מקוצר של 4 שנים ואחרי זה סטאז' נוסף של עוד כמה שנים… ועד שהגעת עד הלום בטוח עברת כמה וכמה מקרי טיפול, אתה… עכשיו בא ומבקש ממני לומר לך מה אני יכולה לעשות כדי לצאת מהמצב שחששתי והתרעתי ממנו מבעוד מועד?! אתם הרופאים "מתים" על מקרים כמו שלי, עושים בי טיפול של ניסוי וטעייה, ואחרי זה מסתתרים מאחורי איזו פיסקה של לכל דבר יש סיכון וחייבים למצוא לכל מטופל את הטיפול הנכון, קל לכם להסתתר מאחורי כל הדברים האלו על חשבון המטופל, ועכשיו!!! עכשיו!!!! אתה בא ואומר לי שאתה לא יודע מה אפשר לעשות?! "
החתיך עם המבטא ההורסססססס: "תראי, אני יכול להבין את הכעס שלך ואני באמת כואב את כאבך אני מודע לכך שאת עושה הרבה כדי להפעיל את הרגל ורואים שיפור קל , אני מבין שהכדורים עשו לך נזק וזה באמת קשה וכואב, כואב רק מלשמוע על מה את עוברת אבל אני לא יודע, אולי תעברי למרפאה אחרת, אולי תנסי רופא אחר… חייב להיות מישהו שיעזור לך, אני יודע שאי אפשר לחיות עם הכאבים האלו אבל אני מודה, אני לא יודע מה להגיד לך."
אני: "בחיייאת דוקטור, אתה רציני איתי עכשיו?! שוב ניסוי במרפאה אחרת, שוב תיסכול נוסף? לא דוקטור, באמאאאאאאאא אני רוצה להבין מה אני עושה כאן. תכלס, כל הרופאים, כל הבדיקות, כל הביקורות האלו …. למה זה טוב? לא חבל לי על הכסף עבור מוניות? יש פואנטה לכל הבדיקות האלו אצלך? זאת אומרת, באמת, אתה חמוד והכל (מה שלא העזתי לומר: הטבעת שיש לך על האצבע … היא אמיתית או בכאילו? כי אם היא בכאילו יש עוד מצב שאחזור אליך, אבל אם היא אמיתית ומשמעותית… באמת חבל לי על הזמן…. מה אומרים: המצוי, אינו רצוי, הרצוי אינו מצוי והמצוי והרצוי – נשוי !!! ממרום גילי המופלג משו, למדתי את זה לבד, גם בלי עזרתך) אבל תכלס…. מה זה מועיל לי? איך אתה יכול לעזור לי? "
החתיך עם המבטא ההורסססססססס: הלם. שתיקה. נשימה עמוקה. שתיקה.
ככה בערך דקה.
אני: "מה? אתה חושב על תשובה או ששוב אין לך מה להגיד, כי אני כבר שבעתי מרופאים וממטפלים. יש לך משו ענייני להגיד לי? תכלס כאילו?"
החתיך עם המבטא ההורססססססס: "אני מפקח על הטיפול שלך, אני… חשוב לי שתביני שאני מפקח על הטיפול שלך …. את צריכה להגיע לביקורת ….כדי…. כדי לוודא שאת מקבלת טיפול טוב ונכון"
אני, ספק מגכחת, ספק מזלזלת: "אוקיי. ווידאת. אמרת לפני רגע את מה שמרגיש לי מיום הפציעה שלי …. אני נופלת בין כל הכיסאות, ועכשיו תגיד לי, בתור מפקח שמפקח על הטיפול בי ורואה מלמעלההההההה הכל ….את כל הנפילות, את כל הבורות, את כל התהומות שהבאתם אותי, אתה וכל הדוקטורים האחרים עד הלום…. מה אתה עושה בנידון?! איך אתה באמת יכול לעזור לי עם הפיקוח שלך עליי ולעזור לי – על אמת?!?!?!?!?!"
החתיך עם המבטא ההורססססססס:"אני חושב שאת צריכה לפנות שוב אל ד"ר ש' עם כל העידכון החדש, הוא אולי יוכל לעזור לך"
אני. כבר צוחקת: "ממש סופרווייזר …. רק בישראל , סבבה. תודה. "
החתיך עם המבטא ההורסססססס: "אז מתי אני רואה אותך שוב?! בעוד שבועיים?!"
אני:"אמממממ לא, נראה לי מוקדם מדי"
החתיך ההורססססס:"אוי, אחרי זה אני יוצא לחופשה ואחרי זה למילואים…. אני אוכל לראות אותך רק בחודש יוני"
אני:"מעולה!"
ואז יצאתי מחדרו.
סידרתי במהירות הבזק את מחשבותיי. חארטות. חארטות וחירטוטים זה מה שכל הרופאים!
רגע, חתיך חתיך אבל זה לא מה שהוא לבש בפגישה הקודמת?!
השיר מוקדש לכל הרופאים …. כן כן גם לחתיך עם המבטא ההורססססססססססס אינעלללל העולם ! וגם לכל השאר (-:
