טוב אף אחד לא שומע אותי, אני מרגישה נטושה והתמונה הזו אומרת לי שאני בדרך חזרה לשם

אני כבר כמה ימים לא אוכלת ככה זה כשאני טרודה ובחרדה, ומתחילה להרגיש רע נפשית מכל הבחינות הרעב והנפש והתסכול ששוב נוטשים אותי, קראתי ואף אחד לא שמע, נדמה לי כשאני קוראת כאילו אני נותנתלהם הזדמנות להציל אותי אבל גם לעצמי ואין מי שיגיב וכמי שמכירה את המקום הזה שאני עלולה להגיע אליו בדיוק כמו פעם מחוסר התייחסות, אז הסבל והחרדות הגיעו ומתעצמות, אני לא יודעת אם מישהו יכול להבין מה זה להיות בסיוט הזה להחלים להיות מאושרת ולחזור לשם שוב רק כי גורמי טיפול לא רואים אותך. לשם אני לא חוזרת זה בטוח.

אני לבד וכל לילה הסיוט הזה הפחד האימה אני מיואשת.

זה מה שנהיה ממני תוך שלושה חודשים וכך התהלכתי שלוש שנים זה סיוט מעדיפה למות עכשיו ולא לסבול ככה.

לא ייאמן באיזו מדינה חיים. כל מיני פרסומות של מקומות עזרה ראשונה מצוקה ואף אחד לא מנסה להציל למרות הקריאה שלי.