מדוע האמריקאים אלופי העולם בצריכת "אוכל זבל" ובתחלואה הקשורה להשמנה ?

ליאורה חוברה, תזונאית, פירסמה השבוע בשבועון "לאשה" רשמים ממסע בארה"ב, וניסתה להבין איך זה שהמעצמה האדירה בעולם, המשקיעה משאבי ענק בחינוך לבריאות, שמתנהלת בסדר מופתי ומתמודדת בהצלחה עם בעיות ופרוייקטים גדולים, ממשיכה להשמין והקף הבעיה רק הולך ומחמיר. אביא כאן ממימצאיה ותובנותיה.

לובי אדיר של תעשיית המזון

למרות שלפני כמה חודשים נקט מינהל המזון והתרופות האמריקאי צעד ראשון בדרך לאיסור כמעט מוחלט של שימוש בשומן טראנס במוצרי מזון תעשייתיים (שמחקרים רבים הוכיחו את המיתאם הגבוה בין צריכתו לבין תחלואת לב וכלי דם, האצת הזדקנות וסרטן, ומעריכים שהחקיקה החדשה תימנע כ- 20,000 "התקפי לב" וכ- 7,000 מקרי מוות בשנה מתחלואה לבבית בארה"ב לבדה); עדיין, תעשיית המזון היא מיפלצתית בגודלה ובכוחה, והיא מטרפדת ניסיונות לצימצום הנזק שהיא גורמת לבריאות הציבור.

המחברת מוסרת שבספרו "דילמת השפע", מתאר העיתונאי האמריקאי מייקל פולמן, את השפעת הסיבסוד העמוק שניתן למגדלי ולתעשיית התירס, על הרכב התפריט הלאומי. התירס מזין את תעשיית הבשר והחלב; סירופ המופק ממנו משמש לייצור ממתקים, שתיה מתוקה, חטיפים, קטשופ ורטבים לסלטים. שמן תירס מככב ברשתות "אוכל הזבל" המהיר, הזמין והזול, בהכנת חטיפי עוף המכילים עמילן תירס ושומן תירס מוקשה, ומוצרי מאפה המכילים קמח תירס. הסובסידיות הממשלתיות מוזילות מאוד חטיפים, ממתקים, ו"אוכל זבל".

האמריקאים אוכלים 70% מארוחותיהם מחוץ לבית. "אוכל הזבל" זמין מאוד וזול מאוד, ו"אוכל בריאות" לא זמין ויקר

האוכל ברשתות "אוכל הזבל" – הפרושות בכל פינה בארה"ב – מהיר, זמין וזול מאוד (בפחות מ- 20 ש"ח ימכרו לך ארוחה הכוללת 2 ביצים עם גב"צ ובשר חזיר, 2 כריכים גדולים, מנת חמאה / מרגרינה, וכוס גדולה של משקה מתוק).

קפה נמכר בכוסות ענק, ואפשר להוסיף לו חופשי-חופשי סירופים מתוקים למיניהם מברזי ענק. הפופקורן שמוכן בתהליך ייצור עתיר שומן (1,000 קלוריות לדלי בינוני), מצופה עוד בחמאה / מרגרינה מברזים המצויים בבתי קולנוע ובדוכנים.

"אוכל הזבל" נמכר במרכולים באריזות ענק זולות. המנות במסעדות גדולות "באופן לא הגיוני". המחברת מתארת שהמנה הכי קטנה שניתן להשיג שווה בגודלה למנות הכי גדולות בישראל, ממנת יחיד יכול זוג לשבוע. כך האמריקאים מגדילים במשך שנים את קיבולת הקיבה שלהם.

מאידך גיסא, מי שאוכל בחוץ יתקשה למצוא ארוחה הכוללת ירקות, ומיגוון מוצרי הבריאות הדיאטטיים במרכולים וברשתות המזון שאינם בשכונות המבוססות בערים הגדולות, הוא דל ומחירו אינו שווה לכל נפש.

פחות מרבע מהצעירים ופחות משליש מהמבוגרים עושים ספורט כלשהו בקביעות

הדשא אצל השכנה הגדולה והעשירה מעבר לים – אם כן – ממש לא יותר ירוק מאשר בישראל הקטנה. חומר למחשבה בשבילנו. נשאיר להם את הגרנדיוזיות (תרתי משמע) ונהיה אנחנו בריאים וחכמים.

תודה לגילה על הצילום.