אנשים טובים באמצע הדרך
כמעט שנה עברה מאז נקראתי למלחמה בסרטן. לא במסגרת אגודה, לא במסגרת עמותה, אלא אני עצמי התגייסתי עם כל כוחותי הנפשיים והפיזיים כדי לגרש את האוייב ולהניס אותו מתוכי. הקרבתי לשם כך את האיבר הנגוע ונפרדתי מחלק יקר מגופי. להמשך קריאה

כמעט שנה עברה מאז נקראתי למלחמה בסרטן. לא במסגרת אגודה, לא במסגרת עמותה, אלא אני עצמי התגייסתי עם כל כוחותי הנפשיים והפיזיים כדי לגרש את האוייב ולהניס אותו מתוכי. הקרבתי לשם כך את האיבר הנגוע ונפרדתי מחלק יקר מגופי. ככל הידוע לי, ניצחתי. בתקופת המאבק, קיבלתי החלטות הקשורות לאופן החיים שלי ולמה שאעשה עם עצמי כשיסתיים פרק המחלחמה. הלך הרוח שלי שפע אופטימיות, אלא שככל שהתקרב זמן סיום הטיפולים התגבר החשש. החשש מפני הלא נודע, מפני ההתחלה החדשה, מפני המחשבה על כך שקיבלתי הזדמנות חדשה בחיי ואולי זו סיבה לנצל אותה בתבונה ולנהוג באופן שונה מזה שהיה לפני המחלה. בשבוע שעבר הצגתי לראשונה במשך שלוש וחצי דקות מצגת אודות הקמפוס הורוד, בפני קהל מכובד של כמה עשרות נשים ואורחים בארוע הסיום של המחזור השני של תכנית הקמפוס לאמהות של גוגל תל אביב. רק במהלך הכנת המצגת התחוורה לי סמיכות הזמנים של תום הטיפולים להולדת המיזם – שלושה ימים. להמשך קריאה
