אין מאין
אין לי יותר ניסוחים נוגעים שיקלעו בול לרגשות של כולם או יבטאו את מה שעובר לי בפנים.
אין לי יותר מילים רהוטות או משפטים שזועקים כאב תהומי.
אין הבנה ואין מחשבות ואין כאב או דמעות או רצון.
יש רק שום כלום אחד ענק ותלונות שלא פוסקות.
שחררו אותי ותנו לי לעוף רחוק מכאן. למקום שבו אף אחד לא ימצא אותי לעולם.
שבוע הבא יש לי דיאטנית בתל השומר. אחרי שבועיים שלא הייתי אצלה. חושבת על זה מעכשיו, ומרגישה שלא בא לי ללכת.. ההפרעה לא נותנת לי. היא לא מסכימה. כן, יש לי הפרעת אכילה שלא מסכימה לי ללכת לדיאטנית. דפוק? חולני? זה מה יש.
