בלוג עצמות חלודות זרה <p><span style="line-height:1.6">כלו כוחותיי,</span></p> <p>אני כה עייפה ומותשת</p> <p>רק קמה בבוקר ורוצה לחזור לישון</p> <p>שכבתי עכשיו באמבטיה מלאה עד פחות מחצייה ובהיתי</p> <p>והקשבתי לקרקורי הבטן שלי</p> <p>עד שהמים נעשו קרים מאוד.</p> <p> </p> <p>אני תוהה מה היה קורה לו הייתי בן אדם אחר, בלי הפרעת אכילה</p> <p>בלי דיכאון.. איזה מן בן אדם הייתי? לאיזה מקומות הייתי נוסעת?</p> <p>מאילו תוכניות טלויזיה הייתי מתרגשת? על איזה מאכלים הייתי מתענגת?</p> <p>כנראה שלעולם לא אדע..</p> <p>זרה. זרה. זרה. זרה.</p> <p> </p> <p>הופ לא מפסיק להתקרצץ.. לנשוך, לנבוח, להתפרע.. מזכיר לי אותי.</p> <p>אבל הופ כלכך נזקק, זקוק לי בצורה אגרסיבית ודורשת ובלתי ניתנת לערעור...</p> <p>אם אשכח להאכיל את הופ הוא ימות.. אם לא אקלח אותו ואתן לו מים ואארח לו חברה הוא ימות. לא הייתי רוצה שהופ ימות.. למרות שאני עדיין לא ממש מחוברת אליו, הוא כאן כי הוא בחר לבוא איתי ולהיכנס אליי הביתה.. אבל קשה לי להסתכל על העתיד ולא לראות אותו שם.. אז אולי אני כן מחוברת אליו.</p> <p>למה אני כותבת עליו בכלל? יצור שחור וקטן ומעצבן.. הוא נובח עכשיו. הוא רוצה לצאת לטייל, אני רוצה להישאר במיטה ולהיקבר. הוא תמיד מנצח בסוף.. </p> <p>יצאנו לטייל.</p>
בלוג עצמות חלודות אני מאוד רוצה למות אני מצטערת.. אני ממש לא רוצה לחיות יותר. הספיק לי. אני כלום, אני אפס, אני טיפשה, אני מכוערת, אני שמנה וזה לא משנה מה תגידו !!!!!! לא מגיע לי כלום, לא מגיע לי לנשום אוויר, אין לי אפילו רעיון הגיוני לזה שאני כותבת כאן. לפעמים אני מודה שמצאתי את האתר הזה, אני זוכרת איך בהתחלה ממש היססתי, איך ידעתי…
בלוג עצמות חלודות לאן מכאן? שאני מסתכלת על אחותי שלוקחת ממני דוגמא בהכל אני מרגישה כישלון גמור. איזה דוגמא אני מהווה לה לעזאזל. אני עדיין מאשימה את עצמי בהתנהגות המופרעת שלה בנוגע לאוכל. איך אפשר לצפות ממנה שלא תתייחס אל האוכל כאויב אם זה המסר שהיא קיבלה מאחותה הגדולה במשך שנים. היא במצב הרבה יותר טוב ממני, היא משתקמת.. כמעט ללא שום סימפטומים…
בלוג עצמות חלודות יש איי שם לא רציתי בתואר הזה. מי בכלל רוצה כזה? אחד שדורש בסה"כ רק לאבד. כשמוסיפים את שם התואר הזה למילה אחות זה הזוי ובלתי נתפס בערך כמו המילה "ז"ל" שמצטרפת לשם לשכול אין הגיון והוא בכלל לא שחור או לבן הוא טריליון גוונים שבין הלבן לשחור ובעיקר הוא שקוף. אף אחד לא רואה אותו לפעמים. אני בכלל הייתי בטוחה,שהעולם יקפא,שהשמש…
בלוג עצמות חלודות עיר קטנה <p>אשתף אתכם בסיטואציה שהחלה כשגרתית ובסוף גרמה לי להרגיש טוב,</p> <p>וכן.. להרגיש טוב אצלי זה ההפך משגרה.</p> <p>אז, חזרתי מהליכה קצרה לאור הירח,</p> <p>רשרוש העלים והרוח הקלה מעידים על שלכת וסתיו שמתקרב<img alt="yes" src="http://www.camoni.co.il/ckeditor/plugins/smiley/images/thumbs_up.png" style="height:23px; width:23px" title="yes" /></p> <p>הרחוב ריק ומלא באורות עמומים של חלונות בתים.. אני מתקרבת חזרה אל הבית..</p> <p>מרגישה שמישהו הולך אחרי, אני שומעת נקישות צעדים כאלה..</p> <p>אבל אלו לא היו צעדי אדם, קצת יותר קטן מכף רגל, קצת יותר ידידותי..</p> <p>אני מסתכלת מאחורי הכתף שלי, אין אף אחד.. מסתכלת למטה הוא מסתכל עליי חזרה ונובח.</p> <p>מאיפה לעזעזאל נחתת עליי, למה אתה נובח עליי ולמה אתה בכלל הולך אחריי?</p> <p>כלבלב קטן בצבע שחור, ממש קטן... בלי קולר או תעודה מזהה,</p> <p>קצת כמוני.. לא מוכר.</p> <p>המשכתי בדרכי, בלעדיו.</p> <p>אבל הוא לא המשיך בדרכו בלעדיי, עד לבית הוא הגיע איתי.. </p> <p>עליתי במדרגות הוא עלה, פתחתי את השער הוא נכנס, פתחתי גם את דלת הכניסה</p> <p>והוא כבר תפס לו פינה.. לא הרשתי לו להיכנס, אבל גם לא אסרתי עליו..</p> <p>מחר אפתח לו טונה לארוחת בוקר, אקלח אותו ואקח אותו לחיסונים,</p> <p>הוא שחור, והכי מתאים לו השם "BLACK" אבל אני יודעת מה זה להרגיש שחור</p> <p>ולהיות גם תחת הגדרה שמעצימה את אותה התחושה.. לא מגיע לו, </p> <p>קראתי לו "HOPE" שתמיד יזכור שיש עוד תקווה לשנות או להתעלות על מה שנקבע.</p>
בלוג עצמות חלודות מצטערת סליחה שלפעמים אני גורמת לכם לחשוב שאני מעניינת ואז אתם מזבזבזים חמש דקות בלקרוא את השטויות שלי פה סליחה שלפעמים אני קצת בוכה למרות שאני ילדה גדולה ואתם נאלצים להקשיב למבול המילים הקטוע שלי סליחה
בלוג עצמות חלודות אמרו לה – "ילדה, אין לך מקום בעולם" <p>הדלקתי סיגריה עליתי לאוטובוס,</p> <p>דפדפתי בעלון המבצעים של המשביר ..</p> <p>מפנטזת איך להמשיך לבזבז כסף על דברים שכיף לקנות</p> <p>ושאני לא באמת צריכה.</p> <p>יורדת מהאוטובוס,</p> <p>ומצליחה לקחת לריאות- את האויר </p> <p>רק בשביל לא להישבר ולחתוך לעצמי את הצורה.</p> <p>כן, החיים בהשהייה.</p>
בלוג עצמות חלודות לילה נורא, כמו הרבה לילות בתקופה האחרונה. שותה רגשות מקיאה רגעים לשכוח רק לשכוח את אותם הימים. מילים חסרות רגש ממלאות את העולם מנטליות שחוקה צוחקת על כולם. אבל לי לא נשארו כבר מילים הקרוסלה מסתובבת על שוטים רועשים אבל למרות הכל, אנשים עדיין מצליחים... להאמין באלוהים. המוזיקה אילמת, המסיבה נגמרת המלחמה על עצמך כל הזמן נמשכת.
בלוג עצמות חלודות חדש וטוב (?) הראש שלי עמוס במליון דברים והם הרבה מכל מיני כיוונים והם כולם אני או מי שנהייתי כל חלום רע, כל צעקה, כל חלקיק מציאות או שברי תמונות הם אני או מציאות שבה הייתי. אני מנסה להבין באיזה מן עולם אני חיה ולא כל כך מצליח לי, חשבתי שהבנתי את רוב מה שאני צריכה להבין או לפחות מה שמעניין אותי,…
בלוג עצמות חלודות הלילה של אתמול מול הבוקר של היום <p>הרמתי את התריס שבמטבח טיפסתי על השיש </p> <p>הבטתי למטה ממרומי קומה תשיעית,</p> <p>נעצתי מבטי באדמה החרישית.</p> <p>כתם לבן בינות הדשא הירוק מיקד את מבטי</p> <p>עת עמדתי וכל גופי נע ברעד אמיתי,</p> <p>רעד של אמת ושל גזירת בחירה</p> <p>איני יודעת מה רעד יותר, הגוף או הנשמה.</p> <p>ומה אירונית המחשבה שפחדתי בשוגג ליפול,</p> <p>עת עמדתי על שפת חלון למטרת שים קץ לכל.</p> <p>וכל גופי רעד הבכי השתתק סוף סוף,</p> <p>אך לא מצאתי את האומץ לביצוע הצעד הדרוש,</p> <p>צעד אחד קדימה ודי, לא עוד כאב לחוש. </p> <p>וירדתי אט אט אל הרצפה,</p> <p>מובסת מעוד החלטה שלא מומשה.</p> <p>חזרתי אל הגיהנום ושמו חיי,</p> <p>כאבי תופת שממלאים את כל יומי בלי פסק ולו לרגע דל,</p> <p>קורעים הם את גופי בעוצמות שלא נותרו מילים לי לתאר.</p> <p>ותופעות לוואי של כל תרופה ממלאות את החלל הדק שבין הכאבים,</p> <p>מחסלות כליל את כל מה שנותר מחיים בלתי שפויים.</p>
בלוג עצמות חלודות הילדה עם הכיפה יושבת מולי. לחיים ורודות, שיער שחור. משקפיים. היא צעירה. כמעט ילדה. מאוד בוגרת ומאוד ילדותית. פרדוקס. הלחיים הוורודות מעניקות לה מראה ילדותי והמבט מעניק לה מראה בוגר. היא יושבת מולי ומתפללת. קוראת במהירות מעוררת קנאה את ברכת המזון. היא לא יודעת שאני עסוקה בה. רק בת 15. כל כך בוגרת. היא מאוד יפה. יש לה יופי רענן היא כטל…
בלוג עצמות חלודות בגן הכוכבים שבשמיים מישהו שומר עלייך שומר ומחייך בגן הכוכבים שבשמיים קוטף עכשיו פרח בשבילך ניסיתי לחזור ללימודים.. לא באופן פורמלי.. אותם לימודים שאתה ועוד הרבה ילדים שנפלו בקרב על המולדת, לא תזכו ללמוד.. לא נרשמתי לשנה הקרובה, רק רציתי לחזור ולקרוא את הספרים, לשנן קצת כרטיסיות מהפסיכומטרי.. לנסות להמשיך הלאה, להיות נורמלית.. לממש את מה שאתם נלחמתם עליו.. לנסות ולראות אולי יש בי כוח פנימי, לנסות להגשים את עצמי.. משהו.. משהו קטן שיעזור…
