מאחורי סורג ובריח

אני מיואשת לחלוטין

כוחותיי הולכים ומדלדלים

אני לא בטוחה אם אני בכלל רוצה להבריא

ולא מרגישה שעושה מאמצים על מנת להמריא

ועכשיו גם מגיע חשבון ההוללות

באשראי ירד סכום כלל לא פעוט

תשלום עבור הטיפולים הפסיכולוגיים

במכון אגם לחודש הרביעי

מה יהיה? זו רק ההתחלה

זה לא הגיוני מעכשיו כזו הוצאה

אני לא אצליח לעמוד במעמסה

ומה אעשה ואני ענייה?

אני לא עובדת כמעט בגלל המצב

ובעלי גם עובד בגללי חצי יום בדיעבד

וביטוח לאומי רק כסף יודע לגבות

ואת תביעתי לנכות החליט לדחות

ולמה בכלל אני הולכת לאגם?

לבזבז את כספי לריק, לסתם?

הרי כל עוד לא החלטתי ברורות

להבריא לתמיד ובמשקל לעלות, 

אני סתם מעבירה את ימי לשם בנסיעות

בלנבור בתוכי ולשקוע בדכאונות

והטיפול לא יועיל לי באמת

אם לא אהיה נחושה בהחלט

אז לשם מה?

חמישה חודשים הם די והותר

כדי שהמצב שלי יתחיל להשתפר

ואם לא קרה שינוי עד עתה,

האם נכון בכלל להמשיך במסע?

האם יש דרך שכן יכולה לעזור

להבריא אותי ולהביא לי מזור?

להוציא ממני את הפחד הלא קל

של אחת ולתמיד לעלות במשקל?

לא רוצה להישאר לבד

בלי מישהו שיתמוך מהצד

שיקשיב, יעודד ויתן לי מקום

וישגיח שלא אפול חלילה לתהום

ומה שלא אחליט עכשיו

בין אם לעזוב את אגם ולהישאר לבד

או להמשיך, ולהילחם להבריא

ולחזור שוב למקום הבריא,

שני האופציות מעוררות בי פחד איום

של להיות לבד עם עצמי כל היום

שלא אהיה באמצעה של הצגה

שאני  התפקיד הראשי בה

אשאר לבד עם עצמי ותחושותיי

לא אהיה מרוצה מרוב ציפיותיי

שוב אחשוב שלו היה לי כסף מספיק

יכולתי לטפל בעצמי בלי להפסיק

ולנסות כל טיפול שיצא אל השוק

ומבטיח שהוא שווה כל שקל שחוק

העיקר להרגיש שאני בהתקדמות

בעשייה כלשהי, לא בהשתהות

אך מה כל זה שווה,

אם הרצון להבריא בתוכי לא מתהווה?

מרגישה נתונה מאחורי סורג ובריח

לא יודעת מה להחליט, מעדיפה לברוח/לשכוח

אין לי לעצמי יותר כח

מיואשת מהמצב, לנפשי אין מנוח