I want somebody to love me

אני מרגיש נורא לבד כבר 3 שנים, מאז גיל 17. מכירים אותי הרבה אנשים, מהאתר הזה ומאתרים אחרים, אבל אף אחד ממי שמכיר אותי לא באמת מכיר אותי. מי שהכיר אותי בעבר הכיר אותי במשבר שלי, בתקופה הרעה שלי. הם לא נשארו בשבילי וחלקם לא רצו להיות שם מלכתחילה, אבל אף אחד אף פעם לא הבין. אני לא מאשים, גם לא כועס. חלק הספקתי לשכוח כבר, ואנשים באינטרנט… הם באים והולכים כמו עירוי נוזלים.

3 שנים בערך אני לבד אחרי הפרידה הכי כואבת שהייתה לי בתקופה האחרונה, ומאז הכל כמו מגדל קלפים שנהרס ברעידת אדמה. הוא נהרס ואז אחת לכמה זמן יש אפטר שוק, ועוד אחד, ועוד אחד. הם אף פעם לא נגמרים. ואני רוצה לא להיות לבד, אז אני מנסה להכנס למסגרות – אבל נאדה. אין אנשים שאני אוהב ושמעניינים אותי בעבודה שלי, או לפחות ההפך, שאוהבים אותי ואני מעניין אותם. האינטרס הוא כספי נטו. חשבתי להתחיל לימודים, אבל זה תהליך ארוך ואני לא יודע עד כמה אסתדר בלימודים גבוהים בגלל הטראומה שנותרה לי ממערכת החינוך הציבורי – מה אם החנונים של הציבורי הם הערסים של הלימודים הגבוהים?

אני רוצה אנשים בחיים שלי, כאלה שהם בני גילי (20, 19, 21), שיהיה לי מעניין איתם ולהם איתי. שנוכל לצאת למקומות ולבלות ולצחוק ולעשות חיים, שיהיה לי חיי חברה לשם שינוי