לא לרכי לבב, Free love…

זוהי סצנה מתסריט שכתבתי בעת לימודי התסריטאות שלי (2011-2014). הסצנה לא נכנסה לספר, ”המשרפה של ללי“, אך הדמויות בה היוו השראה לדמויות שבספר. בספר, שירה מודעת לנישואים הפתוחים של הוריה אך לא מצדדת בהם. בסצנה הבאה, שכאמור נחתכה בעריכה ולא מופיעה בספר, שירה נחשפת לראשונה לטיב היחסים בין הוריה:

23. פנים. ביתם של יקיר וללי – לילה.

ללי מכבה את הטלפון הנייד שלה ובוהה בו. היא יושבת על הספה בסלון, סל כביסה גדוש בגדים מצִדה האחד וערימות קטנות של בגדים שכבר קופלו, מצִדה האחר.

שירה: ”למה אתם לא מתגרשים?“

ללי שומעת לפתע את קולה של שירה וקופצת בבהלה.

ללי: ”את מוכנה להפסיק לצוץ ככה משומקום?“

שירה: ”את מוכנה לענות על השאלה שלי?“

ללי: ”איפה היית עד עכשיו? בשביל מה יש לך נייד אם את לא מדליקה אותו?“

שירה: ”אל תשני נושא, שאלתי אותך משהו.“

ללי: ”כמה זמן את כבר עומדת פה ומצוטטת לשיחה?“

שירה: ”מי מצוטט? השיחה הייתה על ספיקר.“

ללי מוציאה בגד מהסל וממשיכה בקיפול.

ללי: ”מצטערת שצעקתי. פשוט דאגתי לך, את לא משתפת אותי בשום—“

שירה: ”אז, למה אתם לא מתגרשים?“

ללי: ”מה שאבא או אני עושים, זה ממש לא עניינֵך. כל עוד אנחנו לא פוגעים ב—“

שירה: ”אין לי שום בעיה עִם אבא. להיפך, אני מבינה אותו. אותך אני לא מצליחה להבין.“

ללי: ”שירה, זו לא שיחה שאני רוצה לנהל אִתַך.“

שירה: ”תסבירי לי למה.“

ללי: ”כי ככה. יש גבול ברור מאוד בין הורה לילד ואת מתעקשת כל הזמן לחצות אותו.“

שירה: ”אימא, אני בת 20, את יכולה לספר לי. את לא צריכה לשתוק לו, תהיי חזקה מולו, כמו שאת בעבודה שלך.“

ללי: ”זה לא מה שאת חושבת.“

שירה: ”אז מה זה בדיוק?“

ללי מפסיקה את מלאכת הקיפול ומביטה בבִתה. שירה מתיישבת מולה.

ללי: ”זה… מה שקורה בין אבא שלך וביני, זה מעין הסכם שכזה.“

שירה: ”הסכם? מה זאת אומרת, הסכם?“

ללי: ”זאת אומרת ששנינו יכולים, אם אנחנו רוצים… אבל… אצלי זה עדיין בתיאוריה.“

שירה: ”טוב איכס, תפסיקי, תפסיקי, בלי פרטים. ואַת… אַת לא מקנאה?“

ללי: ”אולי, קצת, אבל זה סידור שמתאים לשני הצדדים.“

שירה: ”יש לכם מושג מעוות לגבי אהבה.“

ללי: ”ומה עדיף? תגידי לי את, מה עדיף?“

שירה קמה ממקומה ומושכת בכתפיה.

שירה: ”אל תשאלי אותי, אני רק בת 20…“

ללי: ”תַראי לי זוג אחד, אחד! זוג אחד שנשאר יחד בלי שום אינטרסים.“

שירה: ”אבל בשביל זה להסכים לאיזה הסכם שכפו עלייך—“

ללי: ”אבא לא כפה עליי שום-דבר. אנחנו אוהבים זה את זו, הוא אבא—“

שירה: ”הוא אבא מצויַן, מה זה שייך עכשיו?“

ללי: ”אבא מצויַן! שלא תזלזלי בזה. אהבה לא חייבת להיות כלא. אצלנו הכול ידוע מראש והרשות נתונה. אבא בוחר לחזור אליי, לא כי הוא מוכרח—“

שירה: ”מה זה הציטוטים המפגרים האלה? שתינו יודעות טוב מאוד, שאַת בכלל לא מסוגלת להפריד בין סקס לרגש. נכון?…“

כשללי לא משיבה ומתחילה שוב לקפל את הבגדים, שירה חוטפת את הבגד שללי אוחזת בידה.

שירה: ”אולי פעם אחת תגידי משהו אמִתי, מהלב! אני פשוט לא מבינה!“

ללי: ”העניין הוא, שהוא חוזר אליי, לא כי הוא מוכרח—“

שירה: ”אלא מתוך בחירה, כן, הבנתי. וזה… וזה מה שאת מאחלת גם לי?“

ללי: ”מה, למה את מתכוונת?“

שירה: ”שתהיה לי מערכת יחסים פתוחה שכזו, שאני אפנים שאהבה זה לא כלא ושחופשי זה לא לגמרי לבד…“

ללי: ”אני רק רוצה שתהיי מאושרת.“

שירה: ”אז למה וויתרת על האושר שלך?“

ללי: ”לא וויתרתי…“

שירה: ”את רק אומרת שהכול חרא, אז עדיף לבחור בחרא במיעוטו.“

ללי: ”לא וויתרתי, כי כבר מצאתי.“

שירה: ”את מאושרת?“

ללי: ”יש לי אותך, יש לי עבודה מאתגרת, יש לי—“

שירה: ”את מאושרת אימא? כן או לא?“

ללי: ”שירה תפסיקי.“

שירה: ”כן או לא?“

ללי: ”אני לא יודעת בסדר? אני לא יודעת. אין לי תשובה. אני לא יכולה להגיד לך – הנה, ככה…“

שירה חוזרת ומתיישבת לצד אמה וללי מניחה יד על ירכה של שירה.

ללי: ”אם יכולתי להגיד לך שהנה, מצאתי, ככה אפשר לחיות ולהיות מאושרים… אבל אני בעצמי לא יודעת…“

טעימת קריאה מספרי "המשרפה של ללי", באתר סימניה:
https://simania.co.il/e/4753/
לרכישת עותק מודפס:
https://www.steimatzky.co.il/גליבטר-אדלר-אורלי/המשרפה-של-ללי.html
לרכישת עותק דיגיטלי:
https://indiebook.co.il/shop/המשרפה-של-ללי