זה הכל?

זה עובר?הכאב הזה הריקנות הזו הקושי לנשום זה מתישהו ניפסק? או שפשוט צריך להשלים עם העובדה שזה ככה לתמיד?!

יש לזה סוף? או שאולי הסוף יהיה בעצם, ה-סוף. 

זה כל מה שיש? עצבות ועוד עצבות ועוד עצבות ועוד עצבות 

ועוד לילה ללא שינה 

זה מה שצופן העתיד? חיים ללא תכלית, ללא שמחה,תחושת אושר, צחוק מתגלגל, התרגשות אמיתית (ולא חרדה)….. 

זהו? לא על זה חתמתי, לא לזה נרשמתי. ואם זה הכל, אני מעדיפה להזדכות על הכל. שמישהו אחר יקח את זה כי לי…..לי זה לא מתאים. לי זה קשה מדי.