ללא עבר, ללא הווה, ללא עתיד.
לאלו מאיתנו החיים עם מחשבה או בלעדיה, בין אם אנו רוצים ובין אם לא, אנו צועדים למקום בו העבר , ההווה והעתיד אחד הם.
מי בכלל רוצה להציץ לתהום?
אנחנו אלו שמחפשים את העולם האחר, רגוע יותר, טוב יותר, שמח הרבה יותר. אין היגיון בחיפוש אחר העולם הזה בתוך התהום, אך ההגיון אבד מזמן, אין דבר הגיוני במה שאנחנו חשים.
בזמן שאנחנו מפלסים את דרכנו בניסיון לשרוד, חושבים, תוהים ומנסים להבין מה קרה לנו בדרך, החיפוש אחר המקום בו ניתן להשתחרר מוביל אותנו שוב לאותה נקודה, התהום לפנינו, זוהי הנקודה העמוקה ביותר, והנה היא כאן במרחק נגיעה, מפחיד להסתכל לתהום, מפחיד הרבה יותר כשתהום מסתכלת בחזרה.
אנחנו חיים בעולם לא רגיל, בעולם שלנו לעיתים אין עבר, אין הווה, ואם נמשיך ככה גם אין עתיד.
