הסטיגמה בפסיכיאטריה

הפסיכיאטריה עברה הרבה תהפוכות , בארץ ובעולם. מה שהיה נחשב למקצוע בתחום המטה-פיסיולוגיה המורכב ממוח, נפש, נשמה, פסיכולוגיה וכו.. כלומר פאזל המרכיב את התחום.

הפאזל הזה היא השפה שלנו בכדי לתאר תגובות שונות, אם זה תרופה אז זה קשור לפסיכיאטר ואם זה קושי במערכת יחסים אז זה פסיכולוגי, לנפש ניתן מקום לא מוגדר אך גם נכלל בשיח בצורה לא ברורה.

ב-15 השנים האחרונות כבר ניתן להוכיח בהדמייה כגון FUNCTIONAL MRI AND SPECT 

ועוד בדיקות. 

להפרעות הנפשיות יש תשתית ביולוגית מוצקה אך אין זה אומר שהסיבה אינה משפיעה על המוח, מקובל להניח ש-60% זאת השפעה סביבתית ו-40% תוצר של גנטיקה ולכן הגישה הנכונה היא ביו- פסיכו-סוציאלית , כלומר, ביולוגית, טיפול פסיכולוגי, טיפול שיקומי תוך חיזוק מערכות תמיכה. זה דורש עבודה של הפסיכיאטר עם פסיכולוג ועו"ס, תמיד!

בדיוק כמו שלפני 40 שנה בקרדיולוגיה האמינו שלאחר התקף לב יש לשכב במיטה חודשיים בכדי לא לאמץ את הלב, הטיפול מבוסס על חזרה מהירה לחיים הנורמלים, שיחרור מהמחלקה תוך שבוע בשילוב טיפול מניעתי ושיקום, מה שהביא לארבעים אחוזים בירידה בתמותה.

בפסיכיאטריה אנו לא שמים דגש מספק על הטיפול המניעתי, הטיפול המניעתי יהווה פריצת דרך, אך מה שחשוב בטיפול מניעתי זה התגברות על הסטיגמה ופנייה בשלבים הראשונים (כשהסובל עדיין ילד למשל), ההתגברות על הסטיגמה של הפונה לפסיכיאטר הוא "משוגע" תמנע הדרדרות ותאפשר טיפול מוקדם, זה חלק מהמניעה.

אני מבקש לציין שההפרעות הפסיכיאטריות השונות הם בדיוק כמו סוכרת, יתר לחץ דם, דלקות פרקים, אסטמה וכו.. טיפול מניעתי, טיפול מוקדם, אבחנה מוקדמת עשויה למנוע התפרצות מחלה