פני הרוע

שעת ערב. משרד. קיבלתי את חומר החקירה שצולם בפרקליטות.

מיד פתחתי את צילומי זירת הרצח. כמו בכל תיק משטרתי, לוח הצילומים מתחיל בצילום מחוץ לזירה, במקרה הזה דירה בבניין מגורים, ולאט לאט הצלם מתקרב יותר ויותר אל תוך הזירה עצמה, אל כתמי הדם, אל כלי הרצח ולבסוף הגראנד פיאלה אל גופת המנוח עצמו.

התמונות מזעזעות. הקורבן, גבר בן 50, ערום לגמרי מלבד זוג גרביים על רגליו, איבר מינו חתוך למחצה ועשרות דקירות סכין על גופו. מחזה מבחיל.

קראתי את דוחות הפעולה, את הנזכרים, את ההודעות של עדים אחרים ולבסוף את הודעת החשוד. אני תמיד קורא אותה בסוף כדי שדעתי לא תוסח משאר חומר הראיות.

מסתבר שהקורבן היה הומו מוצהר. שגר בגפו ונהג לארח גברים צעירים.

טביעות אצבע של הלקוח שלי נמצאו בדירה אבל כמובן שזה לא אומר שהוא רצח, אלא שרק נכח בדירה בזמן מסויים 

ואז קראתי את הודעת הלקוח שלי. הוא מודה ברצח.מודה ושותק לגבי המניע. הוא מספר מספר פרטים מוכנים המצביעים על היותו בזמן הרצח בדירה ובעיקר מספר לחוקרים מיזמתו כי הקורבן היה ערום מלבד גרביים. הוא אף תיאר את סוג הגרביים. אבל נמנע להמשיך לשתף פעולה, נמנע לערוך שחזור ובכלל לא דיבר יותר.

למחרת ניגשתי אל בית המעצר. פגשתי בחור בן 26, דתל"ש, רזה וכחוש. זיפים מעטרים את פניו. וניכר כי הוא בסערה גדולה.

עברתי איתו על חומר הראיות בתיק. 

"עזוב, אני רצחתי אותו, מגיע לי עונש". הוא אמר.

ואז החל לספר לי את שארע.

לדבריו, היו לו התנסויות עם גברים, לא יותר מנגינות ומציצות הדדיות. את הקורבן פגש במסיבה חודש לפני, ומיד הקורבן החל לחזר אחריו, החמיא לו, ליטף אותו. הם נפגשו פעמיים לפני אותו יום גורלי, והוא סיפר לי שהוא החל להתאהב הקורבן.

בפעם השלישית שנפגשו, זה היה בדירת הקורבן. 

"הוא אנס אותי" ומייד תיאר את האונס הברוטלי שעבר, הקורבן, היכה אותו לאחר שהלקוח שלי הסביר לו כי הוא לא מוכן למגע מלא. הוא כיבה עליו סיגריה, עיקם את ידו, הפשיל את מכנסיו וחדר אליו בכוח רב.

התיאורים קשים. הקורבן לא הפסיק לאנוס אותו. וגם לאחר שדם החל לרדת מפי הטבעת שלו, והוא לא ריחם עליו גם שצואה מהולה בדם החלה לרדת מישבנו. להפך, זה הדליק אותו יותר והוא המשיך לאנוס. עוד ועוד.

כשבועיים לאחר האונס, הלקוח שלי חזר ונקם.

כששמעתי אותו, תחושה של רחמים וגועל הציפה את חושי. הבנתי שזאת הפעם הראשונה שהוא מספק מניע. ויש לי קייס טוב כדי להגיע להסדר טיעון מוצלח.

לאחר חמישה ימים, נפגשתי עם הפרקליט המטפל בתיק. עורך דין עם לב ומקצוען אמיתי.

סיפרתי לו הכל.

הוא הזדעזע לחלוטין. וביקש את רשותי לבקש המשך חקירה. (לאחר הגשת כתב אישום לא ניתן לחקור באופן אוטומטי, יש לקבל אישור מיוחד מפרקליטת המחוז).

לאחר יומיים הודיעו לי כי הלקוח שלי נמצא מת בתא המעצר. שם קץ לחייו.

אז מי כאן הרע בסיפור?

האנס שנרצח באכזריות?

הרוצח שנאנס בברוטליות?

איני יודע. אני רק יודע שאולי הייתי צריך להיות יותר רגיש ולבקש משלטונות שב"ס להקפיד יותר בשמירה על הלקוח שלי.

או מחשבה נוספת שרצה לי בראש. שלא קיבלתי תשלום מלא עבור שירותיי…

אני אוסיריס.