משפחת ישראל
בימים האלו שבו בת של חברה יקרה שלנו נהרגה באסון הערבה,
לא היו לי כלל מילים. ובכל זאת, ברגע שהופיעה הרגשה, מעבירה אותה כאן, לכם:
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
במשפחת ישראל
אנחנו רואים כל אחד את מעלות חברו ולא את חסרונם
במשפחת ישראל
אנחנו מעבירים כסף במונית שירות באהבה ובשמחה
כאילו אח או אחות שלנו ביקשו מאיתנו להעביר
במשפחת ישראל
אנחנו תומכים ומחזקים ומעלים כל אחד את השני
למקומות שהוא עצמו לפעמים לא מאמין שיכול להגיע
במשפחת ישראל
אנחנו לא רואים את הגופים אלא את הכוונות אחד של השני
במשפחת ישראל
אנחנו נוהגים כאילו כל בני הבית שלנו נמצאים לצידנו בכבישים
במשפחת ישראל
אנחנו שולחים את הילדים לטיולים רק כשמרגישים ביטחון מושלם, כאילו היו אלו הילדים שלנו
במשפחת ישראל
אנחנו שמחים כל כך אחד עבור השני כשמשהו מצליח וכואבים את כאבו כאילו זה קרה לנו ממש,
עד כדי כך שלא מסוגלים להתנהל רגיל ביום שקורה חס ושלום איזה אסון
במשפחת ישראל
אנחנו נותנים משקל וחשיבות לאופי הנפלא אחד של השני, ולא למספרים ולמשקל על המאזניים
במשפחת ישראל
אנחנו באמת אוהבים, כל יום יותר ויותר ושואלים איך עוד אפשר לעזור?
אז מה חסר לנו עכשיו במשפחת ישראל?
רק ההרגשה שכולנו משפחה!
