בלוג

ארבע לפנות דממה

ארבע לפנות בוקר.

הייתי בטוחה שאני לוקחת כבר דברים בפרופורציות

אבל המצב הבהיר לי ישירות שלא,

כי ריק לי בפנים…אני נבלעת מתחת לכל האנשים ושוכחת את עצמי

למי אני משקרת רק לעצמי, אין לי בכלל אנשים .

הגיע הזמן לשחרר. לשחרר את הזכרונות על מה היינו ועל מה יכולנו להיות.