אמא

אני כבר לא סולח לך. אומרים שכל אדם משלם מחיר כזה או אחר בימי חייו על המעשים שלו, את שילמת פעמיים כששברת את הידיים שלך. את שילמת מחיר, שהוא נוסף לעוד מחירים כבדים ששילמת, על האדישות שלך. על חוסר היכולת שלך לאזור אומץ, להתלונן על אבא ולהפרד. לצאת לחיים אחרים. אולי אף פעם לא באמת רצית חיים אחרים. יותר קל להיות עם האדם שמתעלל בך וששולט בך מאשר לנצח אותו ואת החשיכה, יותר קל להישאר עם המוכר מאשר לתקן ולשנות. את לא רוצה לתקן ולשנות, את כמו ביבי. את רוצה "לנהל" את הדברים, לא לתקן אותם, או להפסיק אותם. את רוצה שתהיה רגיעה, ופעם בכמה זמן הדברים יתפוצצו. את לא רוצה להיות אישה חופשיה, את לא רוצה שהילדים שלך יוכלו להיות אי פעם בריאים. את רוצה למות חלשה, ולשקר לעצמך שעשית את כל מה שיכולת, כי "בשביל להיות הורים, אין ספר הדרכה".

אין ספר הדרכה אבל יש עשה ואל תעשה – ואת כל מה שאת עושה, כשיכתבו ביום מן הימים ספר כזה, הורים אחרים, שהם לא אני, יקראו בסעיף של ה"אל תעשה". אני מקווה שעד אז אבא לא ירצח אותך. אבל אולי שכן ירצח אותי, קצת מאסתי בלחיות עם המנוול הזה. קצת מאסתי בלחיות בכללי