אבל על עתיד שנזרק לפח

'ושמחת בחגך' – שרים להם כל בני המשפחה,אז הוא עוטה את מסכת 'והיית אח שמח' – כדי לא להיות זה שהורס את השמחה.הסעודה ערוכה – והנה כולם בהנאה ניגשים לארוחה,חוץ ממנו, כשאין לך תיאבון – כל ביס הוא טירחה.אם היו אומרים לו אז שהוא לא יצליח לסיים צלחת – הוא היה בטוח שזו בדיחה,הוא, זה עם התיאבון של שלושה אנשים – לא יצליח לסיים מנה בהצלחה?אך זו לא בדיחה – זו מציאות חשוכה.בפינה בה שולטת ממלכת החשכה – יושבת לה נפש בוכה,תוהה, אם גם בחייה תפציעה השמש – כמו שהיא מפציעה בין חרכי הסוכה?

'חייו' הם אבל על עתיד שנזרק לפח,בכל יום שעובר – קצת יותר קשה להאמין במהפך.אנשי ברזל אולי מתחשלים ממכות – כמו פלדה מפטישו של נפח,אך הוא בסך הכל בשר ועצמות – גופו אולי חי אך את נפשו הוא נפח.עוד הזדמנות הוחמצה – הכישלון הוא היחיד שתפח,מר בפה, מלח בעיניים – כמה כבר אפשר לבלוע עוד ועוד מפח?ופתאום צפה מחשבה – אומנם העתיד חמקמק כמו צלופח,אך אולי הכל שוב יכול להשתנות – הרי מי כמוהו יודע עד כמה הוא הפכפך?

בין שקרים לאמת,תוהה לעצמו גוף עם אדם מת.כאשר כל ניסיון נידון לכישלון – וכל כישלון גורר אחריו קלון,מה הפלא שאדם מפסיק לנסות לשנות את המצב – ומנסה להשלים עם החידלון?