הקיום מתבצע בכמה מישורים
הקיום מתבצע בכמה מישורים,
מגלים את זה בעתות סבל, כאשר מצד אחד הכל שחור ומושך אותך למטה, ואתה רוצה להיסחף אל החידלון ולגמור עם זה כבר, אך מצד שני אתה צריך לתפקד על מנת להמשיך את הקיום או על מנת לשאת על גבך את אלה שתלויים בך ולצורך כך פתאום אתה מגלה ב"ארון דמויותיך" מסכות של חיוכים, מסכות של שיגרה, מילים של small talk, טון דיבור "רגיל", לפעמים אתה יכול גם להריח מעבר לריחות הרעל גם את ריח הדשא, או את ריח הפריחה המלבלבת ואתה מנסה להאחז רגע במתיקות הזו, לבעוט באימה המלהטת אותך בגחלים.
זה הזמן בו אתה מבין שהקיום יכול להתבצע בכמה מישורים, ואתה הופך להיות יצור מחובר ותלוש בו זמנית, חי ומת, בוכה וצוחק, אולי רוחני יותר, מכוח ההבנה שאפשר להפסיק את האחיזה בחרב המונחת על הצוואר כרגע ולא להיכנע לה. להבין שחיים ומוות זה עניין של תודעה ואין מוות, יש רק שינוי מצב צבירה של חומר שהופך לסוג של אויר. והרגש הוא רק עניין של רגשות. גם הרגש הוא רמה של חומר וגם החומר הזה משתנה ומזדכך למצב צבירה שקוף יותר ויותר, אך לא פחות חי עם שקיפותו.
אך אם הכל היה טוב וזורם בחייך, ללא סופים ממגנטים, ודאי לא היה צורך לחיות בכמה מישורים, אלא רק את הרגע הצוחק לבדו.
-
2 תגובות
