מה הלו"ז?

פלאשבקים מהעבר לא עוזבים אותי…

כל האנשים שהכרתי, נטשו אותי בין לילה. ואני נשארתי עם כל כך הרבה שאלות. מה יש בי שדוחה אנשים.

אבל בימים האלו כבר אין כוח לחברים חדשים, שוב לספר על עצמי…שוב להכיר…שוב לגלות עד כמה לאנשים לא אכפת.

יש שם אנשים טובים אבל הם לא שכיחים במיוחד.

אני עשיתי טעויות שפגעו באנשים אבל לא בכוונה ובטח שהתנצלתי.

יש את אלה שאומרים לסלוח ולשכוח. סלחתי אבל זה לא גרם לי להרגיש טוב יותר, להפך…זה גרם לי להרגיש כאילו משהו לא בסדר בי.

לסלוח למישהו שפגע בי בכוונה…זה דבר הזוי. כי להם זה לא משנה, הם עשו את שלהם והמשיכו הלאה כאילו לא קרה כלום.

אז מותר לי לכעוס ולשנואה, השאירו בי צלקת מכוערת שעכשיו אני מחפשת את הקעקוע הנכון להסתיר אותו.