מדוכאים או לא ?

היי ! קשה לספר על חיים שלמים בכמה מילים . אך אנסה לתאר את מצבי כאן ועכשיו. אני בן 53 , נשוי +4 (הבכורה גרושה +2 ילדים) , בן נשוי עם 2 ילדים ועוד בת נשואה , ובת רביעית בת 15 – עדיין בבית . כרגע – במצב הנתון שלי – אני חי על מנת לשרוד את החיים הכלכליים הקשים במדינה – אני עובד כ-13 שעות ביממה ב-2 עבודות .יוצא מהבית ב-07:30 , וחוזר הביתה ב-20:45 . כל מה שמעניין אותי הוא להתקלח , לשבת מול הטלוויזיה ולהירדם . וכך כל יום , כל שבוע …הדבר היחיד שגורם לאשתי ולי מעט הנאה – הוא לצפות בטלוויזיה . אין לנו חיי חברה – ואם להיות מדויק יותר – לאור הניסיון שלנו בחיים עם אנשים (חטפנו הרבה "דקירות בגב") – אנחנו אף מעדיפים להתרחק מחברת בני אדם . גם בימי שישי או בחמישי בערב אשתי ואני לא יוצאים (צריך לבשל לשבת…)  – הרבה אינטראקציה אין בין אשתי לביני (כי אין זמן – ו/או אנו עייפים מדי) – ומאידך – אנחנו ביחסים מצוינים …בשבתות – ברוב השבתות – הילדים ו/או הנכדים מגיעים אלינו לאחרונה , אבל ליד ההנאה של להיות עם ילדנו – בסוף השבת אנו "גמורים" מכל האירוח …- פשוט התחלתי להבין שאולי משהו לא בסדר איתי . כאילו – זהו ?! אלו הם חיינו ? לעבוד לישון ולאכול ? ואם אנחנו כבר יוצאים לאירוע כלשהיא – כי אין ברירה – אנו חוזרים הביתה "גמורים" וכל היום למחרת מתנהל כבידות . אנו אנשים שזקוקים ל-7 שעות שינה מינימום .ובראש שלנו – אם למחרת אנו עובדים – בערב לפני לא מבלים ! אני מסתכל מסביבי וראוה שלאנשים יש חיים …מבלים , יוצאים , נפגשים , צוחקים ….ואנו רואים את זה כבזבוז כסף , בזבוז אנרגיה …בזמן הפנוי שיש לנו – אשתי דואגת לנקות את הדירה – ומשווה את מראה הדירה למוזיאון .האם משהו "דפוק" אצלנו ?