תרופות או לא להיות.

כבר בזמן האשפוז האחרון שלי בביה"ח גמלה בליבי החלטה שגם את התרופות עימן הגעתי אני הולכת לצמצם. ב-12 לפברואר סיימתי עם הסטרואידים. 

בהתייעצות עם הנוירולוג שלי, הוחלט להוריד תרופה למשך 10 ימים, לאחר מכן, תרופה נוספת למשך אותה תקופה וכך הלאה. 

הראשון להורדה במינון היה האמנטדין. תרופה שאמורה לשמור על העירנות. משלוש קפסולות ביום ירדתי לקפסולה אחת ביום. הבילבול שליווה אותי בתקופה האחרונה השתפר פלאים. עשרה ימים אחריה,  הגיע תור הפאקסט. מ30 מ"ג ירדתי ל20 מ"ג ביום. גם כאן במשך עשרת הימים נרשמה הטבה במצב הבילבול. 

הבא בתור להורדת מינון היה הפרזולין. תרופה שניתנת ברעד ראשוני. מ-250 מ"ג: 125 מ"ג בבוקר ו-125 מ"ג בערב, ירדתי ל-125 מ"ג ביום ועקב תופעת השינה שהכדור גורם לו, התרופה נדדה ללילה. 

בגיל ובחדווה הגעתי למקצה האחרון של הורדת מינונים. T. Miro, שעזרה לי מאוד בביה"ח – להרגעה ולשינה, הורדה, אחר כבוד, למינון של 15 מ"ג אחה"צ, במקום 30 מ"ג בלילה. הסיבה לכך הייתה פשוטה: כשנטלתי את המירו בלילה, התהלכתי כמו זומבי מורעב במהלך היום. ההעברה לשעות אחה"צ עשתה עימי חסד, הבקרים הפכו שפויים. 

לטווח הארוך מתוכננת הסרה של תרופות ההרגעה לגמרי. אני מספיק מודעת לעצמי בכדי להבין שאיני זקוקה לתרופות ש"יסייעו" למצב רוחי.  שמחת החיים הגיעה אצלי בהגדרות היצרן. 

כעת נותרה לי רק פינה אחת לסגור. אני מאובחנת כ-ADHD ועד כה נטלתי את הכדור הכי שכונעעע – ריטאלין 10 מ"ג 2 כפול 3 פעמים ביום. לאחר שעברתי כל תרופה קיימת, הבנתי שאני צריכה כדור שה T1/2 שלו (הזמן בו התרופה מגיעה לשיא) יהיה נמוך ככל הניתן. יש ימים בהם אני לא נזקקת לכל המינון, והעובדה שריטאלין 10 מ"ג מתפנה הכי מהר מיתר התרופות, הייתה עבורי פתרון מצוין. 

אלא שלאחרונה המינון הזה לא ממש משפיע עליי. אני אמנם, משמעותית, פחות נוטה לשכוח דברים, אבל גם פחות מפוקסת. 

אלא שנוירולוגים אוהבים להיצמד לקונספט המוכר. בהיותי אחת שלא מקבלת "לא" כתשובה, אני ממשיכה להיצמד בעקשנות לתכנית החלפת הריטאלין באטאנט. בכל זאת, אובחנתי כ ADHD הרבהההה לפני שאובחנתי כחולת טרשת נפוצה, עם כל הכבוד. 

נראה מי יישבר ראשון. אני (אינמצב!) או הנוירולוג שלי….