למה להשתגע היום –

יום מטורף עבר על כוחותינו אמש, וממשיך היום.

כבת יחידה, אני צריכה לטפל, בנוסף לעיניינים שלי ושל ילדיי גם בנושאים האדמיניסטרטיביים של אימי, שתחיה, בת ה-93.

וכך אני מוצאת את עצמי בלופ מטורף של סידורים:

בית המרקחת כשל בהזמנת האובאג'יו של החודש. מה שאומר שהיום הייתי אמורה לדלג על לקיחת התרופה. נראה לכם? למרות התנצלות הרוקחת הראשית והבטחה לאספקת התרופה מחר – שתי חפיסות, שלא אתקע בחגים עם הזמנת התרופה, נכנסתי לאפליקציה של שירותי בריאות כללית ובדקתי היכן קיים מלאי זמין של התרופה. בית המרקחת בקרית אתא היה המיקום הקרוב ביותר אליי. שיחת טלפון אחת והייתי בדרכי לקבל את התרופה.

רק נחתתי בבית וכבר טלפון מאימי – אגד החליטו שכרטיס אלמנת חבר אגד שלה, המקנה לה נסיעות חינם בכל קווי האוטובוס של החברה בארץ – פג תוקפו. עליה לחדש את הכרטיס, ולשם כך היא אמורה להגיע ולהצטלם במקום. רמת העצבים אצלי איימה להגיע לקו האדום כשכל ניסיונותיי להשיג את משאבי האנוש של החברה טלפונית, הסתיימו ב"אין מענה מהשלוחה המבוקשת."

ועדיין לא פתחתי את נושא המטפלת החדשה, עליה יש לאימי, שתהיה בריאה, תלונות מכאן ועד אוסטרליה… 

מתורגלת הפעלתי את גישת ה"נשמי עמוק, מחר יום חדש ואת תוכלי לגשת לטיפול בעניינים האלה בצורה מפוכחת יותר."

יש ימים שדחיינות היא תכונה מעולה. אני אוגרת כוחות למלחמה בביורוקרטיה מטורפת וחסרת הגיון. מחר אלחם טוב יותר.