לבד.. (כתיבה שלי)

ברגעים שאת הכי צריכה לדבר, אין לך מענה, מי שחשבת שיהיה שם, כבר מזמן עבר מקום כדי להתרחק ממך, את לא מעריכה את זה כשזה בידיים שלך, אבל שאת צריכה וזה כבר לא שם, את מבינה שאת לבד.

את לא מוצאת את מי לשתף, את מתקשרת וכשעונים לך את מנתקת, חיכית שעה על הקו וכשמישהו סוף סוף עונה לך לעזרה את בוחרת לוותר ולברוח תמיד לאופציה הראשונה והכי נגישה עבורך, להישאר לבד.

את לא יודעת מה לעשות, את טבועה בתוך אוקיינוס של שאלות, החיים לא מעירים לך פנים אלא רק מדכאים לך את הבפנים.

את שם כי את שם, את שם כי את הבאת את עצמך לשם, את שם רק בזכות עצמך או יותר נכון בגלל, כי את לא במקום טוב בכלל, את לא זכית להיות במקום הזה, את הפסדת ובגלל זה הגעת למצב הזה, זה העונש וזה המצב, כי את הבאת את עצמך לשם לבד.

לא עשית כלום כדי להיחלץ ועכשיו מה הפלא שאין אף אחד שיעשה את זה בשבילך, ברגעים שאת הכי צריכה את העזרה נשארת לבד להתמודד עם הכל, אז מה הפלא שאת לא מצליחה לגרום לעצמך לא ליפול.

את רוצה לנצח, את לא רוצה לוותר, אבל את רק אומרת את זה ולא עושה שום מאמץ כדי להתגבר, את נותנת לחיים לקבל את ההחלטות בלי להגיד להם שלפני כל החלטה את רוצה שהם יתייעצו איתך למשך כמה שניות.

את לא קובעת, את רק מוותרת, את לא יודעת איך לעזור, את רק נלחמת בלי שום תועלת, לא מצליחה לעשות את זה לבד, אבל את לבד, אז תלחמי בשקט, לבד.