פאק

נראה לי שזה קורה. תהליך השיגעון, איך עוצרים אותו.

השיר של אביתר בנאי עולה לי 'כלום לא עצוב הכל כרגיל, הרבה כאבים בגוף והרבה כאבים בלב.."

לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי, מה טוב לי, מה רע. הראש עמוס במחשבות ומפריע לי להיות. כל דבר קטן ניהיה מאתגר

שמשתפת חברים הם אומרים שלכולם יש תקופות קשות ומספרים לי על השבוע האחרון שלהם. אני לא בתחרות של כאב, אם כן הייתי לוקחת..אבל לא תודה.

הפחד אוכל אותי ואני מוצאת את עצמי קופאת הרבה, לא מגיבה בזמן או לא מגיבה בכלל. 

משפטי מוטיבציה עובדים עליי שניה וחצי ואז בום, עוד נפילה ועוד..