ריקוד בחתונה של בני

שלום,

שמי אריאלה ואני בת 63 כמעט.

מגיל 35 חולה בהשימוטו, ומזה חמש עשרה שנים שאני מאובחנת בטרשת נפוצה.

מאז האבחון בחרתי במוטו מרכזי: ”לחיות כאדם בריא עם מחלה“.

אני משמרת אורח חיים בריא. מקפידה לטפל בעצמי באופן מלא אם ברפואה הקונבנציונלית ואם ברפואה משלימה.

במקצועי אני גם עובדת כקוסמטיקאית עצמאית במשרה מלאה ונחושה לחזק את תיאום קשר עין-יד, מוטוריקה עדינה ותמיכה רגשית של לקוחותיי.

אני גם מציבה לעצמי אתגרים בכל פעם מחדש.

בתשע השנים הראשונות של המחלה צלחתי את הכנרת במסלול הארוך. המאמץ היה כמובן גדול; האימונים הרבים שערכתי לאורך השבוע וההתמודדות עם הצליחה עצמה היו מן המאתגרים בחיי. לכן, בכל פעם שיצאתי מן המים לאחר הצליחה, נהגתי לומר לעצמי ”רק אדם בריא היה מסוגל לעשות זאת.“

לצערי הפסקתי עם הפעילות הזו לאחר פגיעה תחושתית שעברתי בעקבות המחלה — הפגיעה גרמה לכך שאיני מסוגלת לסבול מים על עורי. אולם שינוי זה לא ריפה את ידיי, ולהיפך, הבנתי שעליי למצוא ספורט אחר שבו אני צריכה להתמיד.

כיום אני רוכבת על אופניים בסלון ביתי בתדירות של פעמיים-שלוש בשבוע, כאשר בשנה האחרונה הצלחתי להאריך את משך הפעילות מעשרים ואחת דקות לארבעים דקות. לזה אני משלבת הליכה בטבע. היציאה אל מרחבי הארץ, הפריחה, האופק, השמיים שצבעם משתנה לאורך הבוקר — כל אלה מרוממים את רוחי.

חשוב לי לציין שלכל אורך המחלה אתגרתי את עצמי בטיולים ארוכים בעולם, שכוללים מאמץ, הליכה וטיפוס, התנהלות אינטנסיבית לאורך הימים של הטיול וגם מאמץ מנטלי של זכירת המידע המועבר בהדרכות. 

כל אלה מאפשרים לי להוכיח לעצמי מחדש שאני בריאה, שאני בוחרת בבריאות.

לפני כחודש וחצי בני הצעיר התחתן. השמחה הייתה רבה ואני הרגשתי שאני רוצה להעניק לזוג הצעיר והאהוב שלנו מתנה. החלטנו, בעלי ואני,  שנרקוד יחד ריקוד רומבה. וכך לאחר שלושה חודשי אימון, זכירת צעדים, התחברות מדויקת למוזיקה, עבודת קואורדינציה ושיתוף פעולה זוגי — ניצבנו במרכז האולם ורקדנו את מתנתנו.

בתוכי פנימה הרגשתי איך אני נותנת לי עצמי עוד מתנה. שימחתי את בני ואישתו הטרייה, את בני משפחתי ואת חבריי. זכיתי לרקוד עם בן-זוגי. וכן, הגשמתי לעצמי עוד מטרה, עוד משאלה, פעלתי כאדם בריא.

משתפת אתכם בסרטון הוידאו של הריקוד שתועד באירוע על-ידי הצלם דימה גיל.

תמונת הסטילס בראש הדף צולמה ע"י הצלם אורי כרמי.