סער ובלבול….

בלבול קטן על זה.

בשבועות האחרונים חוויתי פרידה מ 2 אנשים מוכרים , הם הלכו לעולמם. וזהו. כאילו.

אבל מאז, הנפש שלי מעורבבת, אני מצטערת עליהם למרות שלא היה לי איתם קשר בחיים.

וזה הפגיש אותי עם חווית המוות שאני חווה כבר כמה שנים, ומלווה אותי כל דקה.

רוצה למות. מאד. מתי כבר ירפה?

הלכתי לחשוב עם עצמי, רציתי לשתף חברות במה שמרגיש לי אבל כמו חוק מרפי (השגחה פרטית) אף אחת לא ענתה.

אז "נשאר" לי לדבר רק עם ה'. איזה כיף….

התחלתי לדבר איתו ובכיתי וערבבתי.

סמוך לגינה ניצב לו "בית החיים" האמיתי ונכנסתי.

לא ממש היה לי למי ללכת, לא היה שום "יארצייט" (יום זכרון) של מישהו שאני מכירה.

הלכתי לכוון האהל של הרבנים שלנו, עמדתי ליד, ולא הבנתי מה אני רוצה פה בעולם.

בכיתי על הכל. בלי מילים. רק פורקן כזה…

לא יוצא לי לבכות ממש, רק כשפוגעים בי ממש חזק, אבל זה היה משהו אחר.

זה היה פרוק של כל הרגשות המעורבבים והלא ברורים.

בכיתי ובכיתי ואחרי שלושת רבעי שעה הרגשתי שמיציתי וחזרתי הביתה.

הלכתי עם החוויה הזאת עוד הלאה.

ומכיוון שאני עסוקה יומם ולילה ביום מיתתי והעולם הזה והבא,

חשבתי לחפש בגוגל משהו על מוות קליני.

מצאתי. מ'זה מצאתי….!

אחרי שני סרטונים מ-ט-ל-ט-ל-י-ם-

הרגשתי שאני בת אדם אחר. אחרת.

התהפכו לי העניינים והיום-יום הפך לאחר.

התיעודים והתאורים תפסו אותי חזקקקק.

ועכשיו אני לא יודעת מה כן ומה לא.

מצד אחד- מה שהבנתי שבעולם הבא אין "רק" עבירה פצפונת,

על כל עבירה קטנה שלא התחרטו או עשו עליה תשובה….איום ונורא התאורים.

מצד שני, אם אני אתחיל לחיות כמו שמצווה תורתינו הק' בדיוק, לא יודעת אם מתישהו מישהו יסתכל עלי.

ואני אסביר. בוא ניקח ממצוות הצניעות לאישה את אורך החצאית .

האורך המומלץ והרצוי הוא אחרי הברך.בגדול.

בנות קטנות, עד שהן עולות לתיכון, לא הולכות עם חצאיות באורך כזה אלא קצת פחות.

אם אני ארצה שהבנות שלי גם ילכו באורך הראוי, הן תתביישנה כי יש הבדל במראה בין האורך המצוי לאורך הרצוי.

נו מה? זה יצר טוב ויצר רע? זה בחירה חופשית?

אבל הבנות לא במקום שמסוגלות להתנהג כך. אז מה?

התיאורים של האלו שראו בשמיים ואמרו להם שיאמרו כאן מה אנחנו צריכים לעשות באמת,

ובמה להתחזק, זה אמת. אין ספק.

אבל איך אפשר לחיות כך?

אני שוחרת צדק ואמת מאז ומתמיד, וה' יעזור לתיד.

לחיות בצורה שעושה נחת רוח לה' זה כמעט בלתי אפשרי בעולם פה,

אבל אני אבוא אח"כ ואני אסבול את מה שיצרתי? כי מה?

כי התביישתי? כי לא התגברתי?

אני לא עושה טובה לאף אחד-אני אהיה המפסידהכ הראשית או המרוויחה הראשית!!!

יש מישהו שיכול להבהיר לי קצת את הדברים?

אולי לחדד משהו, אולי לבאר….

אני אשמח, כי זה ממש מבולבל……