לרוץ…עם כולם כמו כולםםם!!!

אני יושבת עכשיו, עייפה.

מרוטה וסחוטה נפשית.

עדיין לא בררתי עם עצמי מה אני מרגישה ומה הולך לי בפנים, אבל את הטייטל אני יודעת-

קרש שתוקע ומפריע לעבור ולהמשיך….

לפני חצי שעה בערך סגרו פה ווארט של אחותי שצעירה ממני בשנה.

אצלינו בחסידות מאד לא מקובל לעקוף, אבל יש את הילדה הזאת, שלא זזה!!!

לא זזה! רק חושבת וחושבת ולא אומרת ומחכה ועובדת….

אז לפני שנתיים שכנעתי את ההורים שחלי שיעקפו, אבל לא הייתי בגיל קריטי שאחיות שלי כבר ירגישו לחץץץ.

עכשיו כבר אפשר לזוז, כי גולי בת 21 כמעט ויש אחריה שיירה של בנות ובנים ומה הקלוץ…

אז עוקפים בסוף והולכים ברחוב עם שק בושות בחוץ.

בתחנות חיי, נפגשתי בצמתים שהכריחו אותי לא להתעמת עם עצמי. לקבל.

תכל'ס, אני לא שמה על אף אחד!!!! מצפצפת על כולם. ועושה מה שבא לה,

כמובן בגבולות התורה המאפשרת.

אז ככה חייתי כל הימים ושרדתי. אבל היום, היום גיליתי על עצמי בושה מהרחוב.

בושה. בושה.

אני? מתביישת ממבטים? מדיבורים? שמה על מישהו?

כן.

בימים הבאים אני אברר עם עצמי את העניינים בתוך הלב ואעשה אי"ה עם עצמי עבודה,

אבל עכשיו אני מבולבלת מה אני מרגישה…..

אני הולכת לישון וקמה אי"ה מחר לעבודה ומקבלת דשים ומזלטובים וחיוכים.

ואני יודעת שמאחורי הכל יש תמיהות ומסקנות והבנות ואההה…….

ואני מתחילה עוד שלב וממשיכה עוד…ומקווה שהשם יתן לי עוד כח להמשיך לעבוד על עצמי,

כי זה מה שתכל'ס אני צריכה לעשות פה בעולם.