"זמן קורונה"

טוב חברים יקרים שלי, איך שלא נסתכל על זה מדובר בתקופה שאיך נקרא לה? "מאתגרת"? – זה בשפה יפה.

ובשפה יותר עסיסית ניתן לכנות אותה בכל מה שמתחיל בח' ומי שמתעקש יכול גם להשתמש באות שלפניה. אפשר להגיד המון אבל אין ספק שכייף 

זה לא. טוב, אז אחרי שעבדכם הנאמן סיים להתעצבן (הבעל שלי לא מוכן לקחת את האשמה עליו בינתיים….), לבכות את מר גורלו, לספר למי שהייתה לו הסבלנות 

לעשות את עצמו מקשיב על כל מה שירד לטימיון (חודשי עבודה מאומצת של הכנת הרצאות, סדנאות ועניינים אחרים שאם מאוד תתעקשו אהיה מוכנה לפרט גם לכם). החלטתי שזהו, אני מפסיקה לקטר ומתחילה לעשות. וזאת לא מאהבת מרדכי אלא משינאת המן ותנו לי שנייה להסביר: אני יודעת שאחרי שיגמר הבידוד הנורא הזה אני יאכל את הלב (מומחיות של שנים) על תקופה שלא עשיתי בה כלום או ליתר דיוק בעיקר אכלתי עוגות ואת עצמי ויפנטז על מה כן יכולתי לעשות.

כמובן, שפנטזיה היא נהדרת במיחוד בגלל שאי אפשר לבדוק את הייתכנות שלה אבל זה לא משכנע את המוח שלנו להרגיש את ההחמצה עליה כמו לימון מקולקל על הלשון שנוזל כמו תחמיץ ישירות ללב. 

אז זהו, החלטתי שאני מקדימה תרופה למכה לפחות עד שלא אוכרז כחולת קורונה ואבודד לחלוטין מההווי של הכלום בפיתה העכשווי. 

אז איך ממלאים את הפיתה? כאן מגיעה החוכמה שבשבילה אני צריכה גם אתכם קהילה יקרה וחכמה שלי.  לעצמי ארגנתי רשימה של כל הדברים שתמיד אמרתי שאעשה כש"יהיה לי זמן". מכירים את הזמן הזה שאף פעם לא מגיע?  ובכן נדמה לי שעבור רובנו הוא כבר כאן. ברשימה הזו יש כל מני דברים מאוד לא מפתים כמו לארגן מגירות שמלאות עד אפס מקום בשטויות. לטפל במסמכים שונים שתחובים בפינות נעלמות של הבית ובכלל להוציא לאור את כל הדברים האלו שטמנתי בחושך אבל תמיד מגרדים באי נעימות במקום כלשהו בתודעה הרחוקה.

החלטתי שאם אעשה זאת ועוד כמה מטרות נעלות יותר כמו הליכה, כתיבה וכד' אוכל מאוחר יותר להתייסר פחות על כל מה שבעיקר לא עשיתי בתקופה הזו.

ואיפה אתם נכנסים לתמונה? חשבתי שאולי כל אחד מאיתנו יפרסם חלקים מהרשימה שלו וניצור מחוייבות קולקטיבית לעשות לפחות משהו קטן קטנטן כל יום.

מה דעתכם?