מחשבות מהבידוד

נמלים זוחלות בוורידי גופי.

גלי חום וקור מלטפים את עורי, ויוצרות מערבולת של  זיעה קרה וחמה.

מתפשט מבגדיי. מביט בגופי העירום.

אני שקוף כעת. כל ההגנות מוסרות לאט לאט.

עוד מעט ולא תישאר שכבת הגנה אחת לרפואה.

שתזדיין הקורנה הזאת.

המגיפה הארורה הזאת חושפת אותי, במלוא כיעורי.

ושום נעל יוקרתית, עניבה מפונפנת, חולצת מעצבים או חגורה מעוצבת, תוכל להגן ולטשטש את מצבי.

אני יושב עם עצמי וחושב…

מגדל הקלפים שבניתי מתחיל לקרוס.

מארג השקרים שטוויתי מתחיל להיפרם.

התשלום תיכף יגיע. על כל הבגידות, הריגושים, התאוות, 

ועינוגי הגוף.

כולם מבלבלים את המוח שזה הזמן לחשבון נפש. זמן לחשוב איפה טעינו, זמן לשינוי….

ואני חושב שתפסיקו לסמא אותי ואת עצמכם.

תפסיקו לחשוב שניתן לצמוח מזה.

בהיעדר מגע אנושי, אין טעם לקיום אנושיות.

אבל. יכול להיות שאני טועה.