השמח הוא המוזר

כבר חודש בצל הקורונה . 

לא יצאתי בכלל מהבית חוץ מפעם אחת שירדתי למטה להביא משלוח .

לא יודעת הימים דיי מוזרים הרמת התוקפים ירדה המחשבות עוד ישנם אבל לפעמים יש נקודות אור אפילו של שמחה וצחוק.

והאמת ? זה מרגיש לי דיי מוזר לצחוק להצחיק. 

כאילו מוזר לא ברור כזה. 

אפילו חלמתי בלילה שאני נמצאת עם המוןן אנשים ואני מספרת משהו וכולם לא מפסיקים לצחוק ממני . 

לפני תקופת החרדות ההיתי הבנאדם שתמיד צוחקים ממנו ואין מצב שאני בשקט מעלה תמיד את המורל של כולם ולא מפסיקה לחייך.

ועכשיו זה נראה לי דיי מוזר כאילו "לא אני?"  למרות שאני מאוד אשמח להיות בנאדם כמו פעם השמח והמצחיק .

בכל מקרה יש שקט בגזרה כמו שנקרא לפעמים הפרעות קטנות של המחשבות אבל ההתמודדות היא יותר חשובה מהדרך .

שוב בנימה אופטימית מאחלת לכולם נחת שבתקופה הזו תסתיים במהרה ובריאות הנפש ובסוף לכולם