אז חזרתי…

הרבה זמן לא כתבתי פה… וכרגע מרגיש לי שאני צריכה לדבר גם אם זה רק למסך..

אני חווה משבר קטן שבא אלי כל כמה חודשים שאני בטוחה הרבה חווים.. בדידות

צינתי בפושט קודם אין לי חברים או בן זוג וכמו שאני רואה את המצב שלי גם כנראה לא יהיה לתקופה מאוד ארוכה..

באופן כללי אני כרגע עובדת בגן ילדים ואולי יחזור לפעילות שבוע הבא וזה דיי הדבר היחד שיש לי כרגע חוץ ממשפחה שבשבילי זה הכל ורק בשביל זה אני חייה וקמה בבוקר.

ודווקא בסוף הקורנה שכולם פורחים אני חווה קושי כנראה בגלל שאין לי חברים שאני מתגעגעת אליהם או בן זוג להיות איתו.

בדמיון שלי אני רואה את עצמי כאדם נעים לדבר איתו וכשאני במסגרות אני כן מוצאת חברים גם בצבא הייתי הבן אדם שבאים להתיעץ איתו אבל ברגע שהשתחררתי החברות נגמרה ככה גם בתיכון וככה גם בלימודים שלי… בגדול את החיים שלי אני מעבירה בהמתנה לבחור שיהיה מובן להקים איתי בית ואני לא מצפה ליותר מידי 

על חברים אני כבר לא סומכת 

וזהו זה סיכום קטן של תקופת הקורונה שלי