שוליים

היום התחלף השעון בקנדה לשעון קיץ, בדרך כלל זה משמח אותי, התחושה הזו שהעולם ניצח עוד חורף, שיש עוד שעת אור לכוחותנו.  כרגע אני לא בטוח באיזה כוחות אני ואם השעה הנוספת הזו ביום לטובתי או לרעתי אז השנה אני בוחר להיות אדיש ככל האפשר לחילוף הזה (חוץ מזה שמינוס שש בחוץ אז על מי אתם עובדים)

אחרי שבועיים שבהם במקרה הטוב ישנתי שלוש שעות בלילה הפסיכיאטרית הכפילה לי את המינון של מייצב מצב הרוח, וזה עובד כמו קסם (או כישוף). הפילטר שגרם לי לראות את כל הצבעים בנאון זוהר נעלם לו לאט לאט, והצבעים החיוורים מצליחים להשתחל חזרה פנימה. וכל לילה עוד שעת שינה מתווספת. אני עוד לא במקום שאני יכול להגיד שנעים לי לראות מאניה דועכת לה אל מותה, בכל בוקר שאני מגלה שהגוף הזה שלי זקוק לעוד שעת שינה הדבר הראשון שבא לי לעשות זה לצרוח אל הפסיכיאטרית שלי בכל הכוח,  "רוצחת מאניות ארורה", צרחה כל כך חזקה שתגיע מהמיטה שלי לקליניקה שלה ותרעיד לה את כל התעודות על הקיר. 

אבל בכל זאת המאניה עברה בשלום וגם היציאה ממנה עוברת בינתיים יחסית בשלום אז אנסה להנות מהוורוד החיוור, חיוור הזה. 

בשבוע שעבר הזמרת שאני עובד איתה  והפכה לחברה קרובה (פורטוגלית שברירית עם קול ולב של מלאך)  שאלה אם היא יכולה להגיד לי משהו וכשעניתי שכן, היא כתבה שהיא חושדת שאני במאניה ולא מודע לזה, ההודעות שלי מאוד ארוכות, אני מבזבז יותר כסף על האלבום ולפי השעות שאני שולח הודעות נראה שאני לא ישן בכלל.  הערכתי את העובדה שהיא דואגת ומרגישה מספיק בנוח לכתוב לי את זה ועדין משהו בהודעה הזו גרם לי להרגיש כמו ליצן בקרקס. 

אין לי בעיה לנפנף ולצעוק את הבעיות הנפשיות שלי אבל ברגע שאני שומע הד שמשקף לי אותם חזרה אני נחרד. אני מנפנף בהן כי כל מה שאני אוהב לשמוע בחזרה זה "אתה?! משוגע?! אין סיכוי!"  או "זה בלתי נתפס שאתה נראה כל כך שפוי עם כל השק הזה על הגב", אבל אם מישהו חורג מהתסריט הזה ומהנהן בהסכמה או אומר שהוא שם לב, עולמי חרב עליי.

אני כל הזמן מספר לעצמי שאני חי בשוליים רק כי אני מאוד אוהב אותם, ואני באמת קצת אוהב אותם אבל אני בעיקר בשוליים כי הנפש המתוסבכת שלי גרמה לזה שלא יהיה לי אף כלי לשרוד איתו במרכז ועד שאני לא אכיר בעובדה הזו אני לא אצליח לרצות או להבין שאני באמת צריך שיקום. בכל התהליך הטיפולי הזה אני עדין רק ילד שרוצה לעשות וי על שעורי הבית ושיעזבו אותו בשקט. 

אז הנה זה בא- 

אני בשוליים כי אני צריך עזרה, כי לא הצלחתי אחרת עד עכשיו ובגלל שיש לי מלא עבודה עצמית לעשות. וכל חלק במשפט הארוך הזה עושה לי בחילה. 

אבל זו כנראה בחילה שאסור לי לברוח ממנה. 

מקווה שהשנה כולנו נצליח להעביר את הלבבות לשעון קיץ 3>